דיני חוזים – פסקי דין מובילים (חלק ב')

דיני חוזים – דיני ההצעה והקיבול

ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח בראשי פ"ד נב (2) 582:

הסוגיה המשפטית בה עוסק פסק הדין הינה בעניין "גמירות הדעת" בעת חתימת ההסכם החוזי, ועל כן הינו אחד המרכזיים בתחום ההצעה והקיבול.

מר בראשי היה בגיל זקנה מתקדם ועל כן מצבו הנפשי, הפיסי והשכלי היה בכי רע, עד לשלב בו אושפז במוסד סגור בשל מצבו הפיסי והנפשי.

כמספר חודשים לפני מותו הובל מר' בראשי ע"י בנו מהמוסד בו אושפז וחתם על מסמכים אשר מורישים את כל רכושו לבנו ולנכדו. מר בראשי לא היה מעורב בהכנת המסמכים או בכתיבתם, והסיטואציה בה חתם עליה הינה בהיותו "מפצח גרעינים".

ביהמ"ש קבע כי המבחן לקביעת גמירות הדעת הינו אובייקטיבית, ויש להתחשב בנסיבות העניין- קרי התנהגות הצדדים ושיחתם בעת ולפני עריכת החוזה.

בנסיבות העניין היה מר בראשי לקוי בדעתו בעת חתימת החוזה ועל כן, עפ"י נסיבות העניין, לא הייתה לו את גמירות הדעת הנדרש על מנת לחתום על המסמך.

ע"א 290/80 שג"מ חניונים נ' מ"י, פ"ד לז (2) 633

הסוגיה המשפטית בה עוסק פסק הדין הינה בעניין גמירות הדעת של יחידה צבאית כלשהי ליצירת חוזה מחייב בינה לבין שג"מ חניונים.

במהלך מלחמת יום הכיפורים החנתה אותה היחידה את רכביה בחניון של שג"מ חניונים, אולם היות והיה מדובר בתקופת מלחמה, הייתה בטוחה היחידה כי היא פטורה מלשלם תשלום כלשהו עבור השהייה בחניון, זאת על אף שלא הוצא צו המאשר זאת.

ביהמ"ש קבע כי מבחינת המבחן האובייקטיבי (ראה לעיל) התנהגות הצדדים מראה כי ישנה גמירות דעת הן מבחינת בעל החניון והן מבחינת אותה היחידה ליצירת חוזה מחייב בין הצדדים, ועל כן חייבת היחידה בתשלום עבור השירות אותה קיבלה, קרי חניית רכביה.

דיני חוזים – חובת תום הלב בשלב ביצוע החוזה

ע"ע 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים, פד"י לח (2) 237

השאלה המשפטית בה עוסק פסק הדין הינה האם ניתן ליצור חיוב נוסף בין צדדים אשר אינו מופיע בחוזה ביניהם, זאת מכח עיקרון תום הלב.

בפסק הדין בעלי דירות תבעו את חברת שיכון עובדים, אשר בנתה דירות עבורם, משום שהחברה לא השלימה את התחייבויותיה כלפי הרוכשים, שכן היה עליה לבצע מספר פעולות נוספות לטובתם.

אותן פעולות (כגון הקמת מבנה שומר, רדיאטור) לא נבעו מכח החוזה בין הצדדים אלא מכח החוק ומכח עיקרון תום הלב בעת ביצוע חוזה.

דעות השופטים נחלקות לעניין חובת תום הלב שאינה נובעת מן הכתוב בחוזה, אולם לגופו של עניין פוסק ביהמ"ש לטובת הרוכשים בחלק מן המקרים, זאת מכח החקיקה באותו העניין.

דיני חוזים – כפיה ועושק

ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון , פ"ד לו (1) 762

בפסק הדין מוצג מקרה עושק קלאסי, ועל כן השאלה המשפטית בה הוא עוסק הינה בנוגע לסוגיית העושק בעת כריתת חוזה.

גב' קיקאון, אשר הינה אישה עם בעיות שכליות קלות, כרתה חוזה עם הזוג סאסי לחלופת הדירות בינהם, כאשר ערך הדירה שלה הינו גבוה פי כמה מערך הדירה של הזוג.

הטענה הינה כי בני הזוג ניצלו את חולשתה השכלית וחוסר ניסיונה ע"מ לבצע את העסקה, ועל כן מדובר בעושק.

ביהמ"ש קבע תנאים מצטברים ע"מ לסווג מקרה מסוים כמקרה עושק: מצבו של העשוק, התנהגותו של העושק וכי תנאי החוזה הינם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. לגופו של עניין קבע כי מדובר באחד המקרים לעילת העושק על כן ביטל את החוזה.

ע"א 784/81 שפיר נ' אפל פ"ד לט (4) 149

פסק הדין עוסק בתנאים של עילת הכפייה לביטול חוזה חתום בין שני צדדים. מר שפיר ומר אפל היו חתומים בהסכם חוזי כלשהו, כשבשלב מסוים הבין מר שפיר כי מר אפל גונב ממנו כספים.

מר שפיר הגיע לביתו של מר אפל ואיים עליו כי יגיש נגדו תלונה במשטרה שתגרור את מעצרו, הכאתו וכי הוא "גמר את הקרירה". מר שפיר עזב את ביתו של מר אפל רק לאחר שהאחרון הוחתם על מסמך בו הוא מתחייב לפצות את מר שפיר בגין הגניבה.

ביהמ"ש קבע כי המבחן לקביעת עושק הינו מבחן סובייקטיבי, על המתקשר לחשש ולהיות מושפע מהכפייה והאיומים שבוצעו כלפיו, וכי הם הסיבה שבגינה חתם על החוזה. במקרה דנן פסק ביהמ"ש כי ההסכם הוצא בכפייה ולא בתום לב, ועל כן אינו כשר ויש לבטלו.