טענת "אשם תורם" עומדת לרשותם של רופאים בזמן תביעות רשלנות רפואית. טענה זו משאירה את נטל ההוכחה על הנתבע, שהוא הרופא, כאשר המטרה היא להראות כי הנזק לתובע נגרם בשל אשמתו הוא.
במילים אחרות, טענת "אשם תורם" עשויה להביא את בית המשפט לקבוע כי הנזק בגינו התובע מנהל את תביעת הרשלנות הרפואית הוא במידה מסוימת אשמתו של הניזוק.
אשם תורם" על פי פקודת הנזיקין
בסעיפים 64-70 לפקודת הנזיקין ישנה התייחסות ספציפית אל סוגיית האשם והאשם התורם. הפירוש להגדרת ה"אשם" על פי הסעיפים הללו הוא כל התנהגות המבססת אחריות בנזיקין. בסעיף 64 מפורטים סייגים לאחריות הניזוק על הנזק אשר נגרם לו:
מקרה טבעי בלתי רגיל – במידה ונוצר מצב של מקרה טבעי אותו אי אפשר היה לראות מראש ואי אפשר היה למנוע, לא ניתן לטעון כי הניזוק הוא האשם בנזק.
אשמתו של אדם אחר – העובדה כי ניתן להוכיח את אשמתו של אדם אחר בנזק מחליפה את הטענה שהניזוק הוא האשם.
ילד מתחת לגיל 12 – זהו סייג חשוב לאחריות הניזוק לנזקו שלו והוא תקף באופן נרחב וללא נסיבות יוצאות מן הכלל.
בסעיף 65 לפקודת הנזיקין מצוינות הנסיבות בהן התנהגותו של הניזוק הובילה לאשמתו של המזיק.
כאשר קיים קשר סיבתי מן הסוג הזה יכול הנתבע לטעון לסכום פיצוי נמוך, וזאת בשל אשמתו של הניזוק. לעומת זאת, בסעיף 68 ישנה התייחסות לנושא של "אשם תורם" בלבד: הגנת האשם תורם היא יחסית ולא פוטרת את הנתבע מאחריות מלאה. גם אם הנתבע מפעיל את הגנת האשם תורם ובית המשפט מקבל אותה, ניתן להטיל עליו אחריות מסוימת.
כיצד בודק בית המשפט את הגנת "אשם תורם"?
ההכרה בהגנת אשם תורם תלויה בשני מבחנים אותם מבצע בית המשפט:
- מבחן האדם הסביר – במבחן הזה השאלה העיקרית היא האם כל אדם היה פועל בצורה דומה תחת אותן הנסיבות.
- מבחן סובייקטיבי – זהו מבחן המודד את האשם המוסרי של הניזוק המסוים, את יכולת ההבחנה שלו ואת כושר הבנתו.
הרופא יכול לטעון כי הניזוק הזניח את בריאותו ולא פעל על פי ההנחיות. כאן עשוי בית המשפט לקבל את הגנת האשם התורם, אך במסגרת תביעת הרשלנות הרפואית להורות על חלוקת נטל הפיצוי בין התובע לנתבע.
חלוקת הפיצוי בין הצדדים
ההגנה על אשם תורם היא אינה מוחלטת אלא יחסית בלבד. בית המשפט צריך לקבוע מהי מידת אשמתו של המזיק מול מידת אשמתו של הניזוק.
בית המשפט מתרגם את נסיבות המקרה ואת הנתונים המובאים בפניו אל פיצוי כספי, ולאחר מכן מחליט האם וכיצד לחלק אותו בין הצדדים.
בנסיבות חריגות יכול בית המשפט להכיר בכך שאשמו התורם של הניזוק משמעותי עד כדי שלילת הפיצוי לחלוטין. בכל מקרה, ההגנה אינה פוטרת את הרופא מלהוכיח כי נהג כפי שמצופה ממנו.
כך תדעו איך להשתמש בהגנת "אשם תורם"
האחריות החלה על הרופא מתוקף תפקידו ממשיכה לבוא לידי ביטוי גם בזמן הפעלת הגנת אשם תורם. מתוקף תפקידו, הרופא צריך לעשות כל שביכולתו על מנת למנוע את הנזק גם אם במידה מסוימת הניזוק אחראי לו בעצמו.
בתי המשפט מקפידים מאוד בנושא הזה ומנסים להימנע ככל האפשר מפסיקות השוללות פיצוי. רופאים ונתבעים צריכים לזכור זאת ועליהם להתייעץ עם עורך דין לגבי בחירת ההגנה המתאימה בכל מקרה של תביעות רשלנות רפואית.
