איסור התניית שירות בשירות
חוק הבנקאות אוסר על בנק להתנות שירות (שהלקוח מבקש) בשירות (שהבנק רוצה לתת).
התניית שירות בשירות הנפוצה ביותר היתה, והנה, הסכמת הבנק להגדיל האשראי ללקוח, בין במסגרת האשראי ובין בהלוואות, כנגד הסכמת הלקוח לפתוח תוכנית חיסכון בחשבונו.
הבנק מסביר דרישה זו, בד"כ, כנובעת מה"צורך בביטחונות".
כדבר שבשגרה, תוכנית החיסכון תשועבד להבטחת האשראי.
למותר לציין שהריבית בחיסכון נמוכה בהרבה משיעור ריבית האשראי, כלומר: נגרם נזק ברור ללקוח.
אעפ"כ, לקוחות רבים מוצאים עצמם נאלצים להסכים להתניית הבנק, באשר הם זקוקים לאשראי.
על רקע זה, ברור שטענות הלקוח כנגד הבנק באות, בד"כ, במועד מאוחר ביותר ביחס למועד ההתניה.
בנסיבות אלו, הבנק ממהר לטעון לשיהוי ו/או אף התיישנות, בניסיון למנוע דיון לגופם של דברים.
ביהמ"ש קבע בנסיבות אלו, כי כל עוד הופעל לחץ כלכלי מצד הבנק כלפי הלקוח- התובע, מרוץ ההתיישנות לא יחל, אלא רק עם סיום לחץ זה.
יובהר כי ע"מ לקבוע שהתקיימה התניית שירות בשירות, אין צורך בהוכחת "הצמדת אקדח לרקה", אלא די בהוכחת "אווירת כפיה" מצד הבנק, "הצעות" שהלקוח לא יכול היה להרשות לעצמו לסרב להן.
כל אימת שביהמ"ש משתכנע ב"התניית שירות בשירות" הוא מבטלה.
עם ביטול תוכניות החיסכון הכפויות, ותיקון החשבון בהפרשי הריביות, מתברר לא אחת כי יש לזכות את חשבון הלקוח בעשרות ואף מאות אלפי ₪.
המסקנה: התניית שירות בשירות – פסולה, ובעלת נפקות משפטית וכלכלית לא מבוטלת. כל אימת שלקוח חש כי הבנק פעל כך כלפיו, טוב יעשה אם יפנה לבדיקה מקצועית של השלכות התנהגות זו.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!
