איך נראית התרבות העסקית בישראל מבחינת יושרה והגינות בעסקים?
התרבות העסקית בישראל – יושרה והגינות
אני מניח שרוב בעלי החברות והאנשים שעושים עסקים עושים את זה בצורה ישרה (האם אני צודק?)
האם יש הרבה בעלי חברות שדרכי תרמית?
האם יש הרבה מקרים של הרמת מסך שבעלי חברות חוייבו בנזק ממוני בדין כוונת מירמה?
איך נראית התרבות העסקית בישראל מבחינת יושרה והגינות בעסקים?
בישראל, התרבות העסקית מגוונת מאוד. יש בהחלט מסורת ארוכה של יזמות, חופש פעולה ואנרגיה עסקית רבה, יחד עם ציפייה לשמור על הגינות ועמידה בהתחייבויות. נכון לומר שרוב העסקים ובעלי החברות פועלים בצורה ישרה ומנהלים את עסקיהם בהגינות ויושר, משום שעסק מצליח מבוסס על יחסים ארוכי טווח, אמון ושם טוב. עם זאת, לצד התמונה הזו קיימים לעיתים מקרים שבהם בעלי חברות או מנהלים בוחרים לסטות מהקו הישר, בין אם בדרכי תרמית, ניצול הזדמנויות או התחמקות מתשלום חובות. המערכת המשפטית הישראלית, ובפרט דיני החברות, פיתחו מנגנונים להתמודד עם מצבים כאלו, בעיקר באמצעות דוקטרינת הרמת מסך. למרות שהרמת מסך אינה שכיחה ככלי שגרתי, בתי המשפט בהחלט עושים בה שימוש במקרים של שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת, בעיקר כאשר הוכחה כוונת מירמה או כאשר מבנה החברה נוצל באופן מלאכותי כדי להבריח נכסים או להתחמק מחיובים. ישנם פסקי דין לא מעטים שבהם בעלי מניות חויבו אישית בשל התנהלות שנמצאה נגועה בתרמית או בחוסר תום לב, אך חשוב להבין שמדובר בחריג לכלל, ולא במצב הרגיל. בתי המשפט לא בקלות יערערו על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ולכן החיוב האישי על בסיס כוונת מירמה נותר כלי שמופעל רק כאשר הראיות ברורות ומצביעות על התנהגות חמורה מצד בעל המניות או מנהל החברה.
האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!
