|
| אחי הקטן (בן 28) הוא בחור טוב ונחמד ואהוב על כולם
רק שהוא כנראה סובל מאספרגר - אוטיזם בתפקוד גבוה.
הוא מעולם לא אובחן ככזה, אך כילד למד במסגרות של חינוך מיוחד.
הורינו נפטרו לפני כמספר שנים, ואחי כל השנים עובד בעבודות פיזיות
הוא סובל תמידי במסגרת העבודה שלו מהתקפי זעם לפעמים, מלחץ ומתח מתמיד
הוא יודע שהוא שונה, הוא בעיקר רואה את עצמו שונה חברתית, קשה לו עם אנשים
קשה לו עם חברה, קשה לו עם מוסכמות חברתיות ועוד דברים
הוא אדם ישר מדי בעולם עקום למדי, למשל כאשר הוא נעדר מהעבודה
הוא יגיד לבוסית שלו את הסיבה האמיתית בדיוק - כמו למשל "היה לי קשה להתעורר"
הוא לא ימצא תירוץ כמו רוב האנשים - "לא הספקתי לאוטובוס" או "לא הרגשתי טוב"
הוא פשוט לא יכול לשקר, הסביבה תופסת אותו כנאיבי.
הוא עובד קשה וסובל וחייו קשים, אבל הוא שורד.
לפני שאבי נפטר, הוא סיפר לי שאחי כנראה סובל מאספרגר, שלפני המון שנים
בסתר בסתר, בימים שבהם היה בושה לדבר על זה, הוא ביקש מחבר שעבד כפסיכיאטר
באחד מבתי החולים, לדבר עם אחי שהיה אז ילד, ואותו פסיכיאטר אמר שלדעתו הכנה
הבן סובל מאספרגר. אבל אבא שלי שתק ולא אמר מילה, לא תבע קצבה ושום דבר.
עכשיו, השאלה שלי - האם אדם בגילו (28) שעובד כל השנים, יכול לפנות לביטוח לאומי
שיכיר בנכות שלו?
כי הוא הרי עובד כל השנים, אז איך הוא יסביר את הנכות התפקודית שלו?
מהם השלבים שצריך לעבור כדי לקבל קצבת נכות שבהחלט מגיעה לו
ואיך מסבירים את זה שהוא למרות כל הקשיים עבד ועובד כל השנים למחייתו (שכר מינימום)
הוא כמובן שוכר דירה וגר לבדו, ומתפקד בסדר גמור ברוב תחומי החיים.
האם הכרזתו כנכה אספגר או אבחנה אחרת יכולה חלילה לשלול ממנו את החירויות שלו?
האם המדינה יכולה להחליט שהוא לא יכול לנהל את עצמו?
כי הרי הוא אדם שחי לבד תמיד ומנהל את עצמו ועובד למחייתו, ופשוט קצת שונה מרוב האנשים
אודה לך מאוד אם תוכל לענות בפירוט על כל החששות האלה ומהי הדרך הטובה ביותר
לקבל הכרה עבורו בקצבת נכות שתוכל לתרום לשקט הנפשי והכלכלי שלו,ומצד שני שיוכל להמשיך לעבוד אם ירצה. וכמובן מבלי לפגוע בחירות ובעצמאות שלו.
רב תודות
|