תבעתי אדם ובני משפחתו בבימ"ש לתביעות קטנות ודרשתי פסק דין ללא דיון, לאחר שהנתבע לא טרח להגיש כתב הגנה.
בחודשים הרבים האחרונים, הנתבע מתחמק מלהודות שקיבל את כתב התביעה ע"י משלוח הודעות לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הדין (למרות שמתועד כי הודעות רבות שקיבל מבית המשפט, הוא קיבל לידיו).
מה שאין בו ספק הוא שבני משפחתו הגרים איתו קיבלו את כתב התביעה ובכך מתקיימות תקנות סדר הדין האזרחי "המצאה לבן משפחה או מזכיר ישוב".
גם זה לא מספק את השופטת בתביעה זו ואינה פוסקת לזכותי ומה שקורה כרגע הוא, שיש משלוח של הודעות מצידו ומצידי לבית המשפט – הוא טוען שלא קיבל כתב התביעה ואני דורש קיום החוק לפי התקנות הנ"ל. לכל הודעה שהוא שולח לבימ"ש, השופטת מקבלת החלטה כי נדרשת תגובתי ומכיוון שאני מגיב מיד (אני מתעדכן דרך אתר "נט המשפט"), השופטת מקבלת החלטה נוספת שנדרשת תגובתו.
כך העניין הזה מתנהל כבר כשנה – מן פינג פונג כזה שבכל הודעה שנכנסת מהצדדים, הרשמת מקבלת החלטה כי נדרשת תגובת הצד השני תוך X ימים והיא אינה מקבלת החלטה סופית בעניין ואינה מכריע בדין.
ואני שואל – זה משפט עקום, או משפט צדק?
האם השופטת אינה מקיימת את החוק, או שהיא מקיימת אותו מעל ומעבר?
|