דיני תעבורה לעניין נהיגה תחת השפעת שכרות

מבוא - נהיגה תחת השפעת שכרות

בשנים האחרונות תאונות הדרכים הפכו ל"מכת מדינה" וניתן לראות לצורך השוואה כי מספר ההרוגים בהן גבוה בהרבה מנפגעי פעולות טרור - שזה אסון. תחום דיני תעבורה מנסה להחמיר עם נהגים תחת שכרות, הנתפשים בשל נסיעה בשכרות - וזאת, על מנת לנסות ולהעלים את התופעה מפני השטח.

נהיגה בשכרות בפקודת התעבורה איננה כוללת רק שתיית אלכוהול אלא גם "סמים מסוכנים", על פי הגדרתם בפקודת הסמים המוכנים. פרק שישי לתקנות התעבורה עוסק בתחום זה וקובע עונשים חמורים בחוק לעברייני תנועה תחת השפעת שכרות - וכאמור לעיל, בצדק.

דיני תעבורה - ההבדל בין סמים לאלכוהול

בתקנה 169(ב) לתקנות התעבורה רואים אדם כשיכור אם הוא תחת סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול בגופו עולה על המידה הקבועה בחוק.

צריך לזכור שאלכוהול מותר לצרוך, אין בעיה חוקית עם שתיית אלכוהול, לעומת זאת סמים אסורים כבר מהצריכה הראשונה, כלומר ההתייחסות לסמים ואלכוהול לא זהה.

דיני תעבורה - נסיעה בשכרות - תחת השפעת אלכוהול

ישנם מספר גורמים המשפיעים על כמות האלכוהול בגופו של אדם אשר קובעים בסופו של דבר אם הוא מוגדר כשיכור או שלא: משך זמן השתייה, תכולת האלכוהול, כמות המשקה, סוג המשקה, תכולת קיבתו של השותה, משקלו של האחרון וכמו כן הרגלי השתייה שלו.

ניתן לראות כי מדובר במבחנים סובייקטיביים אשר משתנים מאדם לאדם, ועל כן לא ניתן לדעת במדויק מהי כמות האלכוהול המותרת לצריכה באופן גורף.

החוק בישראל קובע שמידת הריכוז היא 50 מיל' אלכוהול ב- 100 מיליליטר דם, חצי גרם אלכוהול לליטר דם. הבדיקה אינה מבוצעת באמצעות בדיקת דם אלא באמצעות בדיקת נשיפה, שהיא אקוויוולנטית לבדיקת הדם, אנו נבקש 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

ההלכה המשפטית כיום הינה שדי בקביעה כי נמצא בדמו של הנוהג נהיגה בשכרות  כי בשעת אירוע הנהיגה כי שיעור האלכוהול עולה על המידה הקבועה כמשמעותה בתקנה 169 א לתקנות התעבורה כדי לבסס הרשעה על פיה ואין נפקא מינה מה הייתה בפועל ההשפעה של האלכוהול עליו.

דיני תעבורה- הוכחת נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים

הבעיה הקשה שעל דיני תעבורה להתמודד לעניין נהיגה תחת השפעת סמים היא הוכחת ההשפעה, זאת משום שניתן למצוא שרידי סם בגוף גם אחרי חודש של שימוש, כלומר אדם שנחשד בתאונה תחת השפעת סם, ניטלת ממנו בדיקת דם או שתן, ומתברר שהוא השתמש בסם לפני מספר ימים אך לא תוך כדי נהיגה.

במידה ויש מאפייני שטח כמו אישונים מוגדלים, התנהגות מוזרה, צעקות, הזיות וכיו"ב, אשר מתרחשים במקביל לבדיקת סמים אשר חיובית- הקשר הוא די ברור. אולם ברגע שהסימנים בשטח אינם קיימים והוא בכל זאת נשלח לבדיקת סם הקישור יהיה בעייתי משום שהתביעה צרכה להוכיח נהיגה תחת השפעה.

בעקבות זאת נקבעה הלכה בביהמ"ש העליון ע"י השופט א' לוי אשר באה להקל על דיני תעבורה להתמודדות עם הקושי, לפיה ברגע שהתביעה מצליחה להוכיח קיומם של סמים גופו של נאשם בנהיגה תקום חזקה לא חלוטה, יחסית, לפיה הנאשם נהג תחת השפעה.

הנטל הוא על הנאשם להפריך את החזקה, כלומר הנאשם הוא זה שיצטרך הראות לנו שהנהיגה לא בוצעה תחת השפעת סם.