תופעת השיימינג ברשת הפכה לתופעה מטרידה וחוצת גבולות. לצד היתרונות הגלומים ברשת והשיח הפורה שנוצר במרחב הווירטואלי, התרומה לקהילה עד כדי הצלות חיים, אנו חשופים מדי יום גם לצד אלים, אגרסיבי ומכוער במסגרתו כל גולש, הופך במחי יד ובהינף מקלדת, לחוקר, שופט והתליין של רעהו.
די בכך שהפרסום הפוגעני יגיע לאדם אחד בלבד, זולת הנפגע, כדי לעמוד בתנאי הסף של עוולת לשון הרע ולחייב בפיצויים. במקרים קשים יותר בהם קיימת כוונת זדון לפגוע, די בכך שהפרסום יגיע לשני אנשים בלבד, זולת הנפגע, כדי להגיש כתב אישום (קובלנה פלילית) הגורר אחריו שנת מאסר של עד שנה.
הפרסום יכול להיעשות בשלל צורות המנויות בחוק, לרבות: בכתב, בע"פ, צליל, ציור או תמונה. רבים אינם יודעים כי מדובר בעבירה בעלת היבטים רבים (כולל היבטים פליליים). כך אדם שיימצא כמי שנתכוון ביודעין ובזדון לפגוע באדם, בלעדיה אין אחריות בפלילים, עלול לחוב בפיצויים שעשויים להגיע עד למאות אלפי שקלים ואף במקרי קיצון לעונש מאסר של עד שנה.
ככל שחומרת הפרסום חמורה יותר, כך ייחסו ערכאות המשפט לדבר משמעות משפטית רבה יותר על כל המשתמע מכך. יש לפרש את הביטוי בהקשר אובייקטיבי ולשאוב ממנו את המשמעות העולה על פי מבחן "האדם הסביר", קרי אדם החיצוני לסכסוך. בהקשר זה יש להדגיש כי לא כל גידוף או קללה, המהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ייחשבו בהכרח ללשון הרע (ר' רע"א 10520/03 בן גביר נ' אמנון דנקנר).
ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית. כך למשל נקבע בפסיקה כי מילים כגון "זונה", "משוגעת" אינן בגדר לשון הרע ומצויים בסקאלת הביטויים הפוגעניים הנפוצים יחסית בחיים החברתיים ונאמרים, לרוב, בעטיו של ויכוח רווי אמוציות וסערת רגשות. כל מקרה נבחן לגופו והקשרו.
לאחר שעברנו משוכה זו, יש לבחון קיומן של ההגנות בחוק וכוונת המפרסם.
האם ברשות המפרסם קיימות ראיות המלמדות על אמת הפרסום? האם מתקיים עניין ציבורי המצדיק את הפרסום (כגון האשמה או ייחוס פלילי כנגד איש ציבור המחייב בדיקה). האם המפרסם פעל בתום לב, מתוך עניין אישי כשר או חובה מוסרית, חברתית או חוקית? בשלב הסופי, אחר שעורך הדין בחן את סיכויי וסיכוני התביעה תוך שלילת ההגנות העומדות למפרסם, יש לבחון את שאלת הפיצויים הראויים וסעדים נוספים (כגון פרסום הודעת תיקון/התנצלות, צווי מניעה וכו').
חוק איסור לשון הרע מאפשר מנגנון פיצוי בלא הוכחת נזק, עד לגובה של 50,000 ₪ בתוספת הפרשי מדד (נאמד כיום על כ-70,000 ₪) ובמקרים בהם ישנה כוונה לפגוע בזדון, לכפל פיצויים, בתוספת מדד (נאמד כיום על 140,000 ₪ בקירוב). כמו כן, מומלץ ואף רצוי לצרף הוכחות מוחשיות לביסוס הקשר בין הפגיעה לבין הנזק בעקבות השיימינג (למשל: נזק נפשי עשוי להיות מעוגן בחוות דעת פסיכיאטרית; נזק כלכלי - באמצעות דו"ח של רואה חשבון וכיוצ"ב).
יש לשים לב כי בתי המשפט בוחנים במשורה תביעות לשון הרע. במקרים לא מבוטלים מתבררות אלו כאמצעי השתקה או לחץ (לקבלת הנחות או הטבות), תוך השתת פיצויים כבדים על התובע. מחד, בית המשפט פסק במקרה אחד 80,000! ₪ הוצאות כנגד קובל שהגיש מה שנראה כקובלנה חסרת בסיס.
מאידך, רק באחרונה חייב בית המשפט את העיתונאי יגאל סרנה בתשלום פיצויים על סך 100,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בגיו ייחוס כוזב לבני הזוג נתניהו במטרה להשימם באור שלילי ומבזה. הנה כי מדובר בתחום אפור שהגבולות בו אינם ברורים ומכאן החשיבות להיוועץ בעורך דין בעל התמחות ספציפית בתחום לשון הרע, המתמצא עם עדכוני הפסיקה והחקיקה באופן שוטף.
כדברי פרנסואה מארי וולטר ומשכך וכדברי האמרה הידועה: "You better think twice before you say one." סוף מעשה במחשבה תחילה. אם מתעורר בלבכם הספק, היוועצו עם עורך דין לבירור זכויותיכם אם הנכם סבורים ששמכם הטוב נפגע או עלול להיפגע.