ייבוא רכבי אספנות והדין החל לגביהם
ייבאתם רכב מחו"ל ושילמתם למוכר 10,000 דולר. בית המכס טוען שערך העסקה אינו אמיתי ומבקש תוספת של אלפי שקלים, מה הדין?
שאלות בנוגע לנושא? כנסו ל -
פורום צרכנות | תביעות קטנות
מקרה אמיתי ונפוץ שכמוהו מתרחשים כל יום:
ה"שיגעון" של אורן, תושב תל אביב, הוא רכבי אספנות. אורן חיפש רכב אספנות באתרי האינטרנט ואיתר אדם בארצות הברית המציע למכירה את מכונית המרצדס שלו, מודל 1970, בעלות של 4,500 דולר. אורן יצר קשר עם המוכר, השניים ניהלו משא ומתן קצר וסגרו עסקה, אורן העביר למוכר באמצעות העברה בנקאית סך של 4,000 דולר, נחתם שטר עסקה המעיד על העברת הבעלות ואורן החל בפרוצדורה לייבוא הרכב לישראל.
אורן שילם עוד כמה אלפי שקלים בגין השילוח של הרכב לארץ וכעבור חודש הוא הגיע לארץ. שמח וטוב לב הגיע אורן לנמל בכדי לשחרר את הרכב ולחתום על כל מסמכי השחרור, אך למרבה ההפתעה קיבל הודעה כי עליו לשלם תוספת של כמה אלפי דולרים מאחר והמכס טען שמחיר העסקה אינו "הגיוני" וכי הוחלט לפסול את ערך העסקה. על פי השמאי של המכס, מחירו של רכב דומה, באותו מצב של הרכב הספציפי, הוא לפחות 6,000 דולר ועל כן על אורן לשלם את ההפרש במחיר במיסים לפי ערך עסקה של 6,000 דולר, אחרת לא יוכל לשחרר את הרכב.
מה הדין?
מאחר ומדובר ברכב שיובא לשימוש עצמי, חלות תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי) התשס"ז-2006 אשר נכנסו בתוקף לפני יותר מעשר שנים. על פי תקנה 2(א), ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי, לצורך חישוב המיסים החלים עליהם, יהיו ערך העסקה אם מייבא הטובין הוכיח זאת להנחת דעתו של מנהל המכס ומע"מ.
הנוסחה קובעת שאת מחיר העסקה, כלומר המחיר ששילם היבואן האישי בעד הרכב, יצטרך להוכיח אותו אדם שייבא את הרכב כדי להבטיח שאכן מחיר העסקה המוצהר הוא מחירו האמיתי, שכן אחרת מה ימנע ממייבא הרכב ששילם סכום נמוך יותר?
בית המכס ומי מטעמו רשאי לדרוש את כל הפרטים הדרושים לו, לפי תקנה 2(ב) לתקנות, ובין היתר את הפרטים להלן:
(1) המקום שבו הוכן המסמך ותאריך החתימה עליו;
(2) השם והמען של המוכר ושל הקונה;
(3) תיאור הרכב, לרבות שם יצרן הרכב, דגם הרכב ומספר השלדה של הרכב;
(4) תיאור הנסיבות העשויות להשפיע על ערך הרכב;
(5) מחיר הרכב תוך פירוט הנחות, אם ניתנו;
(6) מד אוץ של הרכב.
אורן ניסה להסביר למכס כי אכן שילם 4,000 דולר למוכר, תוך שהוא מראה את אישור ההעברה הבנקאית, שכן מדובר ברכב שהמד-אוץ שלו הראה מאות אלפי קילומטרים, ובנוסף לכך הייתה לו בעיה קלה במנוע ומכאן המחיר שסוכם שיקלל את הנתונים האלו. למרות כל זאת החליט בית המכס לפסול את ערך העסקה והותיר את אורן מול שוקת שבורה.
בשלב זה פנה אלי אורן ולאחר שהעביר אלי את כל המסמכים של העסקה, הוחלט להגיש ערר על החלטת בית המכס, לפי הדין המאפשר לעשות זאת בתוך 30 יום מיום ההחלטה.
במסגרת הערר טענו כי אורן הוכיח כדת וכדין את ערכה האמיתי של העסקה – צורפו הצעות למכירות של רכבים זהים באותו מחיר באינטרנט, צורף שטר עסקה, צורפה הצעת מחיר לתיקון המנוע וכן הצהרת המוכר מארצות הברית בדבר כך שאין מדובר בהצהרה כוזבת. במסגרת הערר אף הפנינו לפסיקה דומה אשר קבעה במקרי שאין אינו עולה חשד לקשר בלתי תקין בין הרוכש למוכר, אשר עלול להצביע על כך שערך העסקה אינו אמיתי, על בית המכס לאשר את העסקה והסברנו שהמשמעות של ההחלטה היא ביטול, דה פקטו, של עקרון חופש החוזים.
לאחר כשבועיים התקבל הערר בו הוחלט לקבל את עמדתנו, ערך העסקה שהוצהר התקבל והחיובים הנוספים בוטלו.
המסקנה היא שפסילה גורפת מראש של מחיר החוזי וביצוע הערכת שווי לפי :שיקול דעת" של שמאי מבית המכס אינה עומדת בתנאי החוק והתקנות ועל כן ניתן להגיש ערר מנומק לבית המכס על החלטתו שלא לקבל את ערך העסקה, וככול ויש בכך צורך, ניתן אף להגיש ערעור לבית המשפט במידה ובית המכס מחליט לדחות את הערר.
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו
מתיימר להיות מדויק ו'/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל
דעת עצמו בלבד.