בישראל נישואין וגירושין נערכים על פי הדין הדתי האישי של בני הזוג. כלומר, בני זוג יהודים יכולים להתחתן על פי דין תורה. בני זוג מוסלמים, יכולים להתחתן על פי הדין השרעי, שהוא הדין הדתי המוסלמי. כך גם בנוגע לנוצרים. עם זאת, ניתן להתחתן גם בנישואין אזרחים, אך אז נשאלת השאלה, כיצד מתגרשים?כיצד ניתן להתחתן בישראל בחתונה אזרחית?
בישראל, אין אפשרות ממשית להינשא בנישואין אזרחים, על אף שהמונח הפך לנפוץ בשנים האחרונות. אותם "נישואין אזרחיים", נעשים במדינות זרות, בדרך כלל צ'כיה וקפריסין שהפכו להיות יעד פופולרי לטיולי "נישואין". שם, ניתן להינשא באמצעות תשלום אגרה, תרגום נוטריוני של תמצית רישום ממשרד הפנים, ועריכת טקס קצר בעירייה.
לאחר טקס הנישואין בחו"ל, חוזרים אזרחים ישראלים רבים ארצה, ופשוט נרשמים במשרד הפנים בתור זוג נשוי. זו האפשרות המוכרת בישראל להינשא באופן אזרחי. קרי: להינשא בחו"ל ואז להירשם במשרד הפנים. אך יש להדגיש, כי עדיין ניתן כמובן לקיים חיים זוגיים ומשותפים ללא כל נייר רשמי, או נישואין, זוגות אלו מוכרים בתור "ידועים בציבור".
האם בני זוג מדתות שונות יכולים להינשא בנישואין אזרחיים?
כאמור, בישראל ניתן להינשא אך ורק על פי הדין האישי של בני הזוג. הדין האישי הדתי, היהודי, המוסלמי והנוצרי אינם מכירים בנישואי תערובת. לכן, יהודי ונוצרייה או מוסלמי ויהודייה, אינם יכולים להינשא בישראל. הדרך היחידה של זוגות מעורבים להינשא היא באמצעות המרת דת, או באמצעות נישואין אזרחיים כאמור לעיל, וכן זכותם לקיים חיים משותפים ולקבל הכרה כידועים בציבור, קיימת.
אם התחתנתי בחתונה אזרחית - כיצד אוכל להתגרש?
בעצם, התשובה לשאלה איך להתגרש במקרה זה נגזרת לשתיים, שכן היא משתנה בהתאם למצבם האישי- דתי של בני הזוג שנישאו בנישואין אזרחיים. כדלקמן:
בני זוג מאותה דת: שמדובר בבני זוג בני אותה דת, שנישאו בנישואין אזרחיים, אז הם יתגרשו בבית הדין הדתי. דהיינו, אם מדובר בבני זוג יהודים, שנישאו למשל בקפריסין, ונרשמו במשרד הפנים בתור זוג נשוי. גירושיהם ייעשו בבית הדין הרבני. לחלופין, אם מדובר למשל בבני זוג מוסלמים אשר נישאו באופן דומה, אז הם יוכלו להתגרש רק בבית הדין השרעי, על פי דיני ההלכה המוסלמית.
לכאורה, נישואין אזרחיים הם לכאורה בבחינת אליה וקוץ בה, מצד אחד זו דרך לעקוף את אופן הנישואין הדתיים, ויש רבים שעושים כן בעיקר מטעמי נוחות או אידאולוגיה. אך כאשר מבקשים להתגרש, חוזרים בעצם לאותה הנקודה, לדין הדתי.
בני זוג לא מאותה דת: אם בני זוג שאינם בני אותה דת, למשל גבר מוסלמי ואישה יהודייה, אז בעצם הדין הדתי האישי, לא המוסלמי ולא היהודי, כלל לא מכיר בנישואיהם. כך שהם לא צריכים להתגרש בפני בית דין דתי, משום שעל פי הדין הדתי, הם כלל לא נשואים. עם זאת, על פי דיני המדינה הם כן נשואים. לכן, בני זוג מעורבים שנישאו בחתונה אזרחית, המבקשים להתגרש, פונים לבית המשפט לענייני משפחה בהליך הנקרא "התרת נישואין". מדובר בהליך אזרחי לחלוטין, שבמסגרתו יורה בית המשפט לענייני משפחה על סיום נישואיהם של בני הזוג.
מכאן, שאופן הגירושין מנישואין אזרחיים נבחן קודם כל במצבם האישי של בני הזוג, כלומר- דתם. רק לאחר סיווג מצבם האישי, יש לבחון את אופן הגירושין, שיכול להיעשות באמצעות הדין הדתי או באמצעות פניה לבית המשפט לענייני משפחה.
האם יש פתרון גם לחסרי דת?
ישנה דרך להינשא בנישואין אזרחיים בישראל, ולהתגרש. אך הדרך הזו מוקנית רק לבני זוג שהם חסרי דת. בשנת 2010 חוקק בישראל חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע- 2010. חוק זה מאפשר רישום של בני זוג חסרי דת, בתור בני זוג "הבאים בברית הזוגיות".
אך יוער שהחוק, לא מזכיר את המונח "נישואין או גירושין", משום שאלו מונחים "דתיים" לחלוטין. החוק משתמש במונח "ברית זוגיות". בהתאם לאותו חוק, בני זוג שהם חסרי דת, יכולים להירשם בתור זוג שבא בברית הזוגיות. כאשר בני זוג שנרשמו כאמור מבקשים "להתגרש", הם יעשו זאת באותו אופן. קרי: פניה לרשם ברית הזוגיות בבקשה לסיום חיי הזוגיות. אך חוק ברית הזוגיות לא רלוונטי בעצם לרוב אזרחי מדינת ישראל, לרבות לא לזוגות מעורבים, וזוגות מעורבים, אלא כאמור רק לבני זוג חסרי דת.
לסיכום - מדוע זה כל כך מורכב?
העובדה שהנישואין והגירושין בישראל מוסדרים על פי הדין הדתי, יוצרת קשיים רבים, שהמחוקק עד היום לא נתן להם מענה. אותו חוסר מענה, מביא לכך שדיני המשפחה בכלל, ודיני הנישואין והגירושין בפרט, נבנים ומתקיימים בעצם כטלאי על טלאי. מורכבות אופן הגירושין של זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים, רק ממחישה זאת.