ספק אם יש מי שנחשף דרך קבע לאומללות, לנקמנות ולכפיות טובה יותר משופטי בית המשפט לענייני משפחה. כפי שמלמדנו הניסיון, קשה למצוא סכסוכים מרים ומכוערים יותר מקרבות ירושה.
דוגמה לכך (וכאלה לרוב) בתיק שנדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. שם דובר על קשישה חולת אלצהיימר שנקרעה בין שני ילדיה, שבעודם דואגים כל אחד לטובתו שלו לא בחלו באמצעים להשגת מבוקשם, לרבות הפעלת לחצים אדירים על אמם החלושה.
במוקד הדיון ניצבה דירת הקשישה ושתי חנויות שבבעלותה. בשנת 2000 ערכו הקשישה ובעלה (אבי האחים הניצים) צוואה שבה ציוו את עזבונם לשני ילדיהם, בחלקים שווים. בחלוף מספר שנים, ולאחר שהאב הלך לעולמו, ערכה הקשישה צוואה חדשה שבה ציוותה את העיזבון דווקא לבן, ואילו לאחותו ביקשה להוריש 20,000 שקלים.
כאשר מצבה של הקשישה התדרדר, ביקשה הבת להתמנות לאפוטרופוס על רכושה וגופה. מספר ימים לאחר מכן הגיעה לבית אמה והעבירה אותה לדירתה. חלפו עוד יומיים, והבת נסעה עם הקשישה למשרד עורך דין; שם חתמה האם על צוואה שלפיה כל עזבונה יועבר לבת, ובמקביל הוחתמה על מסמכי העברת בעלות בנכסיה לטובת בתה ונכדתה.
מקץ שלוש שנים הקשישה נפטרה, והבת פנתה לרשם לענייני ירושה בבקשה לקיים את צוואתה האחרונה. משנודע לאח על הצוואה, הוא הגיש התנגדות ובנוסף ביקש לבטל את מסמכי המתנה שנערכו בשעתו לטובת אחותו ואחייניתו.
בית המשפט למד את הראיות (חוות דעת רופאים, מסמכים רפואיים ועדויות קרובים) ומצא שמצבה הפיזי והמנטאלי של הקשישה היה קשה בעת עריכת הצוואה האחרונה ומסמכי המתנה.
נקבע שהמצווה, בהיותה נתונה להשפעות בשל מצבה, הייתה מסוגלת לחתום על כל מסמך ושהבת ניצלה זאת. עוד עלה מהראיות שרצונה המובהק של הקשישה היה לחלק את עזבונה בין שני ילדיה באופן שווה, ולא כפי שנכתב בצוואתה האחרונה. לכן בית המשפט ביטל את הסעיף בצוואה שנוסח לרעת הבן ואת מסמכי המתנה.
פסק הדין נחתם בנימה ביקורתית וקשה במיוחד כלפי הילדים:
"קשה שלא לשתף בתחושה הקשה שעולה מהתיק ביחס ליחסים של הנתבעת והתובע, בינם לבין עצמם... ובינם לבין האם המנוחה... האם המנוחה הייתה כלי למאווייהם של ילדיה... תוך ניצולה מבחינה כלכלית, עד כדי כך שביום 29.10.09 ניתן צו למינוי אפוטרופוס ומונתה עמותת שפר כאפוטרופ ניטראלית (ולא אף אחד מילדיה). האפוטרופא לבסוף השיבה את המנוחה מבית הנתבעת... ועצרה את תשלומי המנוחה לנתבעת עבור שהות בביתה.
רצונה של המנוחה בחלוקה שווה של העיזבון, נבע מאותו רצון שהילדים לא יריבו על העיזבון, תקווה שהתבדתה בשל מעשי הנתבעת והחתמת האם על תצהירי העברה ללא תמורה. המאבקים בין הצדדים החלו עוד בחיי האם, כמו המאבק על הירושה לבושתם של הצדדים".
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו
מתיימר להיות מדויק ו'/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל
דעת עצמו בלבד.