צו הריסה מנהלי - השלכות ודרכי התמודדות

צו הריסה מנהלי מהו?

צו הריסה מנהלי (להלן: "צו" או "הצו") הוא כלי אשר יצר המחוקק על מנת לתת מענה מהיר ויעיל למיגור תופעת הבניה הבלתי חוקית אשר נוכח ממדיה הגוברים והולכים הוגדרה בפסיקה כ"רעה חולה במחוזותינו."

סעיף 238א. (א) לחוק התכנון והבניה – תשכ"ה 1965 (להלן: "החוק") מעניק ליו"ר וועדה מקומית לתכנון ובניה סמכות לצוות על הריסתו, פירוקו וסילוקו של מבנה אשר נבנה ללא היתר בניה או בסטייה מהיתר ו/או מבנה החורג מתכנית בניין עיר, תכנית מתאר מקומית או תכנית מתאר ארצית. צו כאמור הוא "צו הריסה מנהלי".

סמכותו של יו"ר וועדה מקומית לתכנון ובניה להוציא צו הריסה מנהלי מותנית בהגשת תצהיר חתום בידי מהנדס הוועדה המקומית או מהנדס אחר שהוסמך לכך ע"י מהנדס הוועדה המקומית, אשר בו יצוינו שלושת אלה:

א. לפי ידיעתו המבנה הוקם ללא היתר או בחריגה מהיתר וכן מהות החריגה.

ב. לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת המבנה או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר.

ג. ביום הגשת התצהיר המבנה טרם אוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים.

במקרים בהם הוועדה המקומית היא מועצת רשות מקומית אשר נתמנה לה (לרשות המקומית) יועץ משפטי, לא יינתן צו הריסה מנהלי אלא לאחר התייעצות עמו.¹

כיום, צו הריסה מנהלי הוא האמצעי החשוב והיעיל ביותר לסילוקה של בניה בלתי חוקית על אתר ובעודה בחיתוליה אשר מטרותיו העיקרית הן שמירה על שלטון החוק ומניעת קביעת עובדות מוגמרות בשטח.²

דרכי המצאת הצו:

סעיף 238 (א) (ה) לחוק קובע כי "צו הריסה מנהלי יודבק על קיר חיצון של הבנין, ובהעדר קיר חיצון – על מקום אחר הנראה לעין במקרקעין".

החוק אינו קובע מי הנמען להמצאתו של צו ההריסה המנהלי אלא קובע את חובת הדבקתו על קיר הבניין זאת מכיוון שהצו אינו מופנה כנגד מאן דהוא אלא מופנה כנגד המבנה אשר נבנה ללא היתר ו/או בניגוד להיתר³, כלומר הצו לא מופנה לאדם ספציפי אלא למבנה ספציפי.⁴

ביטולו או עיכוב ביצועו של הצו:

המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות והביקורת של ביהמ"ש על צווי הריסה מנהליים. סעיף 238א (ח) לחוק, מונה שתי עילות מצומצמות לביטולו של צו הריסה מינהלי:

א. הבנייה בוצעה כדין.

ב. ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. 

קביעה זו של המחוקק נתמכה בפסיקתו של ביהמ"ש העליון אשר קבע כי "בית המשפט אינו שב ובוחן את השאלה הרחבה, שעמדה בעיקרה לפני הרשות המינהלית, ואינו נכנס בנעליה. הוא גם אינו בגדר רשות שיפוטית, הבוחנת, למשל, אקט עונשי, והיכולה, לדוגמה, לתת את דעתה לנסיבות אישיות חדשות. בית המשפט הוגבל מבחינת הטעמים, שבעטיים הוא יכול לבטל או אפילו להתלות את צו ההריסה המינהלי לשניים בלבד, ואם מתקיים האחד מן השניים, קמה לבית המשפט הסמכות להפעיל את שיקול-דעתו ולבטל או להתלות את הצו."⁵

למרות האמור לעיל, בפסיקה מאוחרת נקבע כי לביהמ"ש נתונה סמכות ביקורת והתערבות גם במקרים בהם נפל בצו ההריסה המנהלי פגם שעניינו היעדר יסוד מהיסודות החוקיים שיש בהם כדי להקנות לו תוקף. מדובר בפגמים חמורים כגון חוסר סמכות, היעדר תצהיר, אי קיום חובת ההתייעצות ועוד כהנה וכהנה פגמים שיש בהם כדי להביא להצהרה כי הצו בטל מעיקרו (void) והוא נעדר תוקף מלכתחילה.⁶

לעניין עיכוב ביצועו של צו הריסה מנהלי, להבדיל מביטולו, נקבע כי לאור חשיבות ביצועו במסגרת המועדים הקבועים בחוק, ייעתר ביהמ"ש לבקשה לעיכוב ביצוע רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם המבקש מצוי בפני קבלת היתר בנייה בטווח הזמן הקרוב או במקרים בהם יש צורך לפנות מיטלטלין מהמבנה נשוא הצו.⁷

מי רשאי להגיש בקשה לביטול הצו

סעיף 238א. (ז) (1) לחוק קובע כי "הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי רשאי לבקש מבית המשפט את ביטולו...". לכאורה נראה כי שעריו של ביהמ"ש פתוחים לכל אדם הרואה עצמו נפגע מכל צו הריסה מנהלי, אך בפסיקה ענפה פירשו בתי המשפט בערכאות השונות את הסעיף בהתאם לתכלית החוק וקבעו כי לעניין הגשת בקשה לביטול הצו "רואה עצמו נפגע" הוא רק מי שהוכיח כי הוא בעל זכויות כדין במבנה וזכויות כאלה יכול שיהיו לבעלי קרקע, חוכרים, שוכרים, בעלי נכס הממוקם בשכנות למבנה נשוא הצו ואשר עלול להיפגע מפעולת ההריסה וכיוצ"ב.⁸

מועד ביצוע הצו:

ביצוע הצו בפועל, דהיינו הריסת המבנה נשוא הצו ע"י עובדיה ושליחיה של הוועדה המקומית, יבוצע בתום 24 שעות משעת הדבקתו של הצו, זאת על מנת לאפשר ביצוע עצמי.⁹

בכל מקרה לא יבוצע הצו אם חלפו 30 ימים מיום הגשת תצהירו של מהנדס הוועדה המקומית (או מהנדס אחר שהוסמך לכך על ידו) למעט במקרים בהם ראה לנכון ביהמ"ש להאריך את תקופת 30 הימים.¹⁰

גביית הוצאות ההריסה

לוועדה המקומית אשר מבצעת בפועל את הצו, באמצעות עובדיה או שליחיה, עומדת האפשרות לגבות את ההוצאות בהן נשאה לשם ביצוע ההריסה באותה הדרך ובאותו האופן בהם היא גובה חוב אזרחי.

למרות שהדבר לא נכתב בצורה מפורשת בחוק, נקבע בפסיקה כי סמכותה של הוועדה המקומית לגבות מבעל מקרקעין את הוצאות ביצוע הצו מבוססת על שילוב הוראות סעיפים 238 א (יא) ו- 211 לחוק.¹¹

למותר לציין כי עלויות ביצוע עצמי של ההריסה נמוכות משמעותית מעלויות הביצוע בהן נושאות בד"כ הוועדות המקומיות שכן אלה לרוב נעזרות בקבלנים חיצוניים ובאנשי שיטור ואבטחה מחשש להתנגדות אלימה. לכן נקבע כי מקום שלא תמומש האופציה לביצוע הריסה עצמית, תהרוס הוועדה המקומית באמצעות שליחיה ותתבע את הוצאותיה.¹²

^___

^{1 חוק התכנון והבניה – תשכ"ה 1965}

^{2 רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים (פורסם בנבו)] (ניתן ביום 24.10.00); רע"פ 9230/06 חברת א.מ.ש תלפיות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (פורסם בנבו) (ניתן ביום      5.12.06); רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 25.7.06).}

^{3 בב"נ (נת') 47448-02-12 חלפו רונן בן אור נ' עיריית נתניה}

^{4 עפ"א (ת"א) 22497-05-12 אילן אידי נ' עיריית תל אביב}

^{5 רע"פ 273/86 חנניה פרץ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נא 447; רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב-יפו, פ"ד נא(4) 625, 638; רע"פ 9174/08 גבריאל פרץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב (פורסם בנבו) (ניתן ביום 16.11.08).}

^{6 רע"פ 47/92 אבו-טיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד מו(1) 699; עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז (1) 196).} 

^{7 רע"פ 10607/07, שומאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים}

^{8 ב"ש 6555/06 אבו קוידר רפיק נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.08.06).}

^{9 חוק התכנון והבניה – תשכ"ה 1965 סעיף 238א. (ו)}

^{10שם, סעיף 238א. (ט)}

^{11ע"פ 3394-09-07 פהמי לדאוי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז}

^{12ע"א 12898-10-09 (מחוזי חיפה) גדליהו נ' עירית חיפה}