הנזקים השכיחים במסגרת טיפולי שיניים ואשר הופכים במקרים רבים לתביעות בגין רשלנות רפואית

תחום הרשלנות הרפואית הינו תחום עיסוק שכיח ורחב,  הטומן בתוכו תת התמחויות רבות.

בין התחומים השכיחים כדוגמת: גניקולוגיה, פלסטיקה, אורתופדיה, ונוירולוגיה ישנו תחום שכיח ביותר הלא הוא תחום הרשלנות הרפואית ברפואת שיניים.

הליקויים והנזקים השכיחים בתיקי רשלנות רפואית שיניים:

1. פגיעה באוטונומיה/היעדר הסכמה מדעת:

על הרופא לדבר עם המתרפא על מהות הטיפול, תוכנית הטיפול, סיכונים וסיבוכים אפשריים ועוד. כמו כן במקרה של החדרת שתלים וכיוצ"ב יש להחתים את המתרפא על "טופס הסכמה מדעת"  בכתב, והכל בהתאם לסעיפים 13-14 לחוק זכויות החולה התשנ"ו (1996).

2. ליקוי ברשומות הרפואיות:

לפי סעיף 17 לחוק זכויות החולה התשנ"ו (1996), ולפי הנחיות משרד הבריאות, מתן טיפול שיניים מתחיל בניהול כרטיס מתרפא ועל הרופא המטפל לדאוג לרישומים הרלוונטיים לכל מתרפא ולכל טיפול בו. על הכרטיס לכלול: אנמנזה, בדיקה ותוכנית טיפול, פרטים מצטברים, צילומי רנטגן ועוד. 

יצויין כי מבחינה ראייתית, היעדר רישום רפואי יש בו כדי להפוך את נטל הראייה לטובת המטופל, באופן בו על הרופא להוכיח כי לא התרשל, כאשר מצב הדברים הרגיל הוא ש"המוציא מחברו עליו הראיה" ובהתאם לכלל זה, על המטופל הנטל הראייתי להוכיח כי הרופא התרשל.

3. עקירות שיניים שלא לצורך:

לעיתים, בטיפול רפואי, יש לעקור שיניים "אבודות" והכל בהתאם להנחיית רופא השיניים. לא פעם קורה שרופא שיניים מתרשל, ועוקר שן בריאה שלא לצורך. כאן המקום לציין כי איבוד שן מהווה 0.5% נכות ע"פ סעיף 74 (1) (ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז (1956), אך נכות זו איננה תפקודית ולא ניתן לתבוע בגינה. עיקר הפיצוי בגין עקירת שן בריאה, או שהיה ניתן לשקם אותה, הינו בתחום הנזק הבלתי ממוני – כאב וסבל/אובדן הנאות החיים. הפסיקה ענפה לגבי קביעת סכום הפיצוי אותו יש לשלם במקרה של עקירת שן שלא לצורך.

4. טיפול משקם:

לרוב, בתיקים אלו, נדרש המטופל לעבור "טיפול משקם" לצורך תיקון הליקויים שביצע רופא השיניים שהתרשל, כאשר לא פעם הטיפול המשקם עולה בהרבה מסך הטיפול שהתבצע ששילם בגינו המטופל - קודם לכן. במקרה של רשלנות, המטופל רשאי לתבוע את עלות הטיפול המשקם ואת עלות הטיפול הקודם.

5. נכויות:

בתיקים רבים נגרמת למטופל נכות צמיתה (לא בעניין עקירת שיניים שלא לצורך). בסעיפים 73-74 לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז  (1956), נקבעו נכויות שונות כדוגמת: הפרעה תפקודית של פרקי הלסת ושרירי הלעיסה המקנה 10% נכות (בצורה בינונית). במקרים קיצוניים, כדוגמת איבוד כל הלסת התחתונה, נקבעה דרגת נכות בשיעור של 100%.

6. פגיעה בעצב הדנטאלי (פרסטזיה):

במקרים של עקירות שיניים מסובכות (עקירות שיני בינה) והשתלות, מתרשל הרופא המטפל ופוגע בעצב הדנטאלי אשר גורם לאי תחושה ולנמלול. במקרים כאלו ישנה נכות אשר לרוב איננה נפסקת כתפקודית, ומקנה פיצוי בגין כאב וסבל בלבד.

כמובן שבכל תיק ותיק יש לבחון  ראשי נזק נוספים שלא הוזכרו כדוגמת: הפסדי השתכרות לעתיד/לעבר, עזרת צד ג' לעתיד/לעבר, נסיעות ועוד, אותם יש לתבוע בהתאם לממצאי התיק.

את האחריות יש להוכיח כמו בכל תיק רשלנות רפואית אחר- באמצעות חוות דעת, כמו את הנזקים, ויש להתייעץ עם עו"ד מנוסה בתחום.

כמובן שאין באמור להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי וכי ייעוץ זה הינו כללי ומסקר את הליקויים השכיחים בתיקי רשלנות רפואית בתחום השיניים.