שאלת תוקפה החוקי של שלילת רישיון על ידי רשות הרישוי על פי סעיף 56 לפקודה

סעיף 56 לפקודת התעבורה קובע כי רשות הרישוי מסומכת לפסול רישיונם של נהגים אם היא השתכנעה שבדרך נהיגתם יש סכנה לציבור. מכוח סעיף זה תוקנה תקנה 212 לתקנות התעבורה שקבעה קריטריונים להיותו של נהג מסוכן, ואילו מתבססות בעיקרן על הרשעותיו התעבורתיות הקודמות של הנהג.

השאלה שנשאלה בתיק דנן היא – האם קריטריונים אלו הינם מוצדקים?! והאם ניתן להשתכנע כי מי שנופל לקריטריונים אלו מהווה סכנה לציבור?!

ב"כ המשיב טען כי קריטריונים אלו נחקקו ללא כל היגיון, ללא מחשבה, ללא איסוף נתונים ובשרירות לב מצד משרד הרישוי וכי יש חובה לבטלם. בית המשפט ציין שטענה זו של ההגנה אכן עוררה בקרבו אהדה רבה שכן לא הוברר על איזה בסיס מדעי נקבעו הקריטריונים, אלא שלאחר שהוא שקל את צעדיו, הוא קבע כי אין ביכולתו לקבל את גרסת ההגנה שכן: ראשית, טענתה של ההגנה לגבי אופן תיקון התקנות טובה למעשה לרוב מעשי החקיקה של המשפט הפלילי והמשפט בכלל. שנית, פסיקת בתי המשפט האחרים קבעה שוב ושוב כי מדובר בתקנה חוקתית. ושלישית, מבחינת העובדות נתברר כי יישומה של התקנה מתבצע במקרים נדירים בלבד וכי יש דרך לתקן את התוצאה על ידי בית המשפט לתעבורה.

מסיבות אלו קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על ביטול התקנות בתקיפה עקיפה אך שניתן לצמצם באופן משמעותי את הפסילה.

במקרה דנן דובר במשיב שעלה מצרפת לישראל ולא היה בארץ שנים רבות. הוא עלה לישראל בשנת 2007 ורוב עבירות התנועה שיוחסו לו התבצעו בשנים 2007-2009. הוא צבר שבע עבירות חמורות שמתוכן שתי הנן של אור אדום וחמש של מהירות. לטענת המשיב הוא לא היה מודע לעבירות המהירות משום שהמהירויות בצרפת היו שונות. את הדוחות בגין עבירות אלו לא קיבל שכן הוא עבר באותה תקופה מדירה לדירה. המשיב טען כי מצבו הכלכלי כיום בעייתי והוא באיחוד תיקים בהוצאה לפועל. המשיב טען עוד שברגע שהבין שהמהירות פה שונה מהמהירות בצרפת ולאחר שהדוח הראשון הגיע לידיו הוא הפסיק את העבירות.

בית המשפט הגיע למסקנה כי במקרה זה מן הראוי לצמצם את תקופת הפסילה, בעיקר משום שמהירות המשיב נמדדה על ידי מצלמות, ולאור קבלת טענת ההגנה כי מדובר בנהג תם לב. תקופת הפסילה שהוטלה על המשיב צומצמה לשלושה חודשים.

*הסניגור - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום הפלילי>>