חיוב בנק בתשלום הלוואה מכוח ביטוח משכנתא?

במקרה זה, מדובר בתביעה שהגישה המשיבה לביהמ"ש קמא, בטענה שביום 15/7/99 חתמה ביחד עם בעלה המנוח (להלן – המנוח) על חוזה הלוואה מובטחת במשכנתא, שניטלה מהבנק המערער, בסכום כולל של 410,000 ₪. בתוך כך חתמו היא והמנוח על בקשת הצטרפות לביטוח חיים, וזאת, כתנאי שהציב המערער לקבלת ההלוואה. לאחר לכתו של המנוח לבית עולמו ביום 2/5/02 טען הבנק המערער, כי המנוח לא היה מבוטח. לפיכך, התבקש ביהמ"ש קמא לקבוע כי המנוח כלול בביטוח החיים, להורות למערער לממש את הביטוח ולפרוע במסגרתו את יתרת ההלוואה, וכן לפצות את המשיבה על עגמת הנפש שנגרמה לה.

לטענת הבנק המערער, על פי נהליו, הוא נוהג לדרוש מלווים לרכוש ביטוח חיים, רק אם גילם נמוך מ-55 שנים ובריאותם תקינה. הלווים רשאים לרכוש ביטוח חיצוני בכל חברת ביטוח, אך בזמן הרלבנטי לתביעה, הייתה להם האפשרות להצטרף לתכנית הביטוח הקבוצתית של מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן – הביטוח הקבוצתי). במקרה זה, התברר, כי מצב בריאותו של המנוח אינו תקין, ולפיכך לא נדרשו השניים לרכוש ביטוח. חרף זאת, בחרה המשיבה בלבד, מרצונה, להצטרף לביטוח הקבוצתי וחתמה לבדה על בקשת הצטרפות. המנוח לא צורף, כאמור, לביטוח הקבוצתי, והדבר הובהר על ידי הבנק המערער למשיבה ולמנוח באופן חד-משמעי, וזאת כפי שעולה מ"טופס מצב ביטוחים" שהופק עם קבלת ההלוואה. 

בית המשפט קמא קיבל את תביעתה של המשיבה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הבנק.

השופט יצחק ענבר ציין, כי אמנם יש לבטל את קביעתו של בית המשפט קמא, כי הבנק המערער חייב היה להודיע ללווים, על זכותם לבצע ביטוח חיים, מכוחו של סעיף 3 חוק הבנקאות. לפי הלכת רוזנברג, לא מוטלת על הבנק המערער, חובה להודיע ללווים על זכותם לבצע ביטוח חיים.

נוכח העובדה שלטענה גם יש פן עובדתי - על אחת כמה וכמה. היזקקות לטענה זו, ללא שהועלתה במהלך המשפט, תוך שלילת זכותו של הבק המערער להתמודד איתה הן במישור העובדתי הן במישור המשפטי, עלולה לגרום לעיוות דין. פערי המעמד בין הצדדים אינם יכולים להצדיק פגיעה בזכותו של המערער למשפט הוגן.

הוא הדין גם באשר לקביעתו הנוספת של בית המשפט קמא, לפיה פעל הבנק המערער כ"סוכן ביטוח". השאלה אם המערער "תווך" בעסקי ביטוח אם לאו, טעונה בירור עובדתי של מאפייני פעילותו של הבנק המערער, וזאת בנוסף לבירורו של הפן המשפטי. קביעה לפיה המערער פעל במקרה זה כ"סוכן ביטוח", ללא שניתנה למערער אפשרות להביא את ראיותיו ולהשמיע את טענותיו, פוגעת אף היא בזכותו למשפט הוגן. 

למרות זאת, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה, כי יש להותיר את התוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא בפסק דינו על כנה, זאת, לאור נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון, וממצאי העובדה שנקבעו בבית המשפט קמא, לפיהם הופקו בתחילת ההתרחשות, בקשת ביטוח משותפת, וכן טופס מצב ביטוחים, המעיד על כך שהמשיבה והמנוח בוטחו גם יחד. לפיכך, היה חייב הבנק המערער להודיע למשיבה על כל שינוי במצב הביטוחים. 

לפיכך, בוטלו חלקי פסק הדין הנוגעים לחוק הבנקאות וחוק חוזה הביטוח, אשר אינם נדרשים בנקרה זה, והותרה תוצאתו של פסק הדין על כנה.

*סקירה משפטית - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום האזרחי>>