העדר רשלנות רפואית בטיפול

המנוח הובהל למרפאה בפארק המים וקיבל שם עזרה ראשונה. צוות המרפאה הזעיק אמבולנס למקום ולאחר כרבע שעה הגיע האמבולנס, אשר בתום הבדיקה פינה אותו לבית החולים בליווי האֵם. המנוח התקבל לבית החולים, ומהבדיקות עלה כי המנוח סובל מקרע ולאחר התייעצות עם הגורמים הרלוונטיים הוחלט שהמנוח חייב לעבור ניתוח. הובהר שאין אפשרות לבצע את הניתוח הנדרש בבית החולים ולכן הוחלט על העברת המנוח בדחיפות לשיבא. במהלך הניתוח בשיבא נמצא שבנוסף לקרע קיימים גם איסכמיה קיצונית ונמק לכל אורך המעיים שלא השתפרו לאחר תיקון הקרע. לנוכח הנמק הנרחב במערכת העיכול והפרוגנוזה האפסית, החליט הצוות המנתח להפסיק את הניתוח והמנוח נפטר.

התובעים ייחסו לבית החולים טיפול רשלני שבעטיו לא נמנע מותו של המנוח. לטענתם, מצבו של המנוח שסבל מאירוע וסקולארי חמור הצריך ניתוח חירום דחוף. לגישתם, על אף שהחשד לקרע עלה כבר עם קבלתו של המנוח למיון לאחר שמדדו למנוח דפקים בארבע גפיים, או לכל המאוחר בעת ההתייעצות הטלפונית בין הרופאים, בכל זאת נערכה בדיקת ה - CT  באיחור ניכר וגם העברתו של המנוח לשיבא הייתה באיחור ניכר, כשעה וחצי מפענוח בדיקת ה - CT בשלב שבו כבר היה המנוח במצב אנוש וחסר סיכוי. כן נטען במישור הראייתי כי הנתבעים התרשלו בניהול הרשומה הרפואית והייתה רשלנות רפואית.

בית המשפט לא השתכנע שהיעדר הרישום פגע ביכולת התובעים להוכיח את טענותיהם והתרשם כי הרישומים הרפואיים נמצאו ראויים בנסיבות העניין הגם שחלק מהם נעשה בדיעבד. בית המשפט קבע, כי עלה מהראיות שהנתבעים טיפלו במנוח ללא ליאות ועשו כול שביכולתם כדי להגיע לאבחנה הנכונה וליתן לו את הטיפול המיטבי.

הנתבעים לא התרשלו במתן הטיפול במנוח ומשכך אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה. בנסיבות העניין ולנוכח התוצאות המצערות כל כך של מותו של המנוח חרף כל מאמצי הנתבעים לטפל בו ולהציל את חייו, לא ניתן צו להוצאות.

*סקירה משפטית - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום האזרחי>>