עובדת לשעבר בקבוצת לאומי מאשימה את בל"ל בהעסקת עובדים בניגוד להוראות ההסכמים הקיבוציים

 * ידיעות/תגובת עבור דסק החדשות, נא למייל: info@lawforums.co.il

בקבוצת לאומי- בנק לאומי לישראל ובנק לאומי למשכנתאות- התפתחה "שיטה" להעסקת עובדים במשך שנים ארוכות בניגוד להוראות ההסכמים הקיבוציים. עובדים שהבנק הבחין בחולשתם, כמו התובעת, אישה גרושה המפרנסת את ילדיה כאם חד הורית, הועסקו במשך שנים כעובדים זמניים בשיטת "הדלת המסתובבת" וללא קביעות. 

כאשר עובדים אלה הגיעו לגיל 55 התקבלו "מחדש" לבנק בהסכם עבודה שכונה "הסכם קשישים" והתיימר להיות הסכם קיבוצי, ומכאן ואילך הופלו אותם עובדים באופן גלוי ורשמי בכל היבט אפשרי של תנאי עבודה ומעמד בבנק. כך נטען בתביעתה של רות דורון מראשל"צ כנגד קבוצת לאומי בה הועסקה בין השנים 1978-אוגוסט 2005 וזאת לטענתה בניגוד להוראות הסכמי העבודה התקפים בשני הבנקים ומשנת 1989 ואילך הועסקה מכוח הסכמי עבודה מפלים ופסולים המכונים "הסכם קשישים". 

בתביעה נאמר כי על פי בדיקה ראשונית שביצעה באת כוחה של דורון עו"ד נאוה פינצ'וק אלכסנדר מרחובות ברישומי משרד העבודה, קבוצת לאומי העסיקה בעבר ועדיין מעסיקה כיום עובדים רבים שעברו את גיל 55 ב"הסכמי קשישים" ובדרך זו פוגעת יום יום בעבודתם ובכבודם כבני אדם ועובדים. אתר משרד העבודה מגלה כי החתמת עובדים מבוגרים על הסכמים פסולים ומפלים נמשכה לכל הפחות עד לשנת 2004 ואין לדעת כמה עובדים כדוגמת התובעת במקרה הנדון רות דורון, הועסקו ועדיין מועסקים בקבוצת לאומי ב"הסכם קשישים", ולפיכך מתבקש בית הדין האזורי לעבודה בת"א להורות לקבוצת לאומי להציג את כלל "הסכמי הקשישים" שהבנקים אילצו את עובדיהם המבוגרים לחתום עליהם והם מיושמים בקבוצת לאומי עד היום ובנוסף להורות לבנק לאומי למשכנתאות במסגרתו הועסקה התובעת מכוח "הסכם קשישים" להמציא לידיה את חוקת העבודה בבנק המסדירה את תנאי העבודה בבנק. 

בתביעה מודגש כי חולשתם של העובדים לא היתה באיכות עבודתם כי אם במצבם האישי ונטען בתביעה כי בדרך התנהלותה זו הצליח בנק לאומי לקבל עבודה מעולה מעובדים שכל רצונם לעבוד ולהתפרנס בכבוד דוגמת התובעת שנחשבה עובדת מעולה ובשנת 2004 אף זכתה בתואר עובדת מצטיינת, ובה בעת לשלם עבור העבודה מחיר הנופל משמעותית מזה ששולם לעובדים מן השורה. 

בתביעה נאמר כי לראשונה בפברואר 1980 נחתם בין בל"ל לבין ההסתדרות הכללית נחתם הסכם קיבוצי מיוחד המכונה בקבוצת לאומי "הסכם קשישים" הקובע שורה ארוכה של הרעות בתנאי העבודה והשכר של מי שהתקבל לעבודה בבנק מגיל 55 והשוללל מהעובד המבוגר בקבוצת לאומי מעמד של קביעות בניגוד לזכות כל עובד אחר כפי שנקבע בחוקת העבודה. 

לדברי התובעת, בסביבות שנת 1979 שלח אותה הבנק לערוך "בחינה" שנועדה לבחון את כישוריה והתאמתה לעבודה בבנק. כעבור זמן מה נמסר לה כי לא עברה את הבחינה ועל כן לא תוכל להיות עובדת קבועה של הבנק, ובד בבד עם סירובו להעניק לה מעמד ככל העובדים, הודיע לה הבנק כי הוא בהחלט מעוניין להמשיך ולהעסיקה כעובדת זמנית שתנאי עבודתה פחותים באופן משמעותי מתנאי ההסכם הקיבוצי. 

כך, טוענת התובעת, עלה בידי קבוצת לאומי ליצור מערכת מיון כל כך "מוצלחת" שמחד פוסלת עובדים מלקבל קביעות ולהיות עובדים מן השורה בתואנה שאינם מתאימים לבצע את העבודה בבנק ומאידך מאפשרת להמשיך ולהעסיקם באותה עבודה עצמה שכביכול אינם כשירים לבצע במשך שנים ארוכות בתנאים פחותים ופוגעניים. 

התובעת מציינת כי הבחינה לא נמסרה לה מעולם, וכל היא המשיכה להיות מועסקת בשיטת "הדלת המסתובבת" כשהיא מפוטרת מעת לעת וחוזרת לעבוד בבל"ל תוך שבועות ספורים, וזכויותיה מאויינות כל פעם מחדש. מצב זה נראה לתובעת בלתי נסבל ועל כן היא פנתה למועצת פועלי ראשל"צ וביקשה את סיועה, ומזכיר האיגוד המקצועי אמר לה כי לדעתו היא עובדת קבועה של בנק לאומי וכי שיטת העסקתה אינה חוקית, אולם סבר כי עדיף לה במצבה שלא להתעמת עם הבנק בעניין זה. 

לדברי התובעת, באותה תקופה היתה במצוקה אישית קשה ונאלצה לפרנס את שני ילדיה לאחר שהתגרשה מבעלה, ועל כן בנסיבות אלה לא היתה לה כל ברירה אלא להסכים ולעבוד על פי "הסכם קשישים"ובמשך כל אותה תקופה החל משנת 89 שכרה נפל משמעותית משכר עובדי הבנק "הרגילים" ולעיתים אף פחות משכר מינימום וזאת בתואנה כי מדובר בעובדת במעמד נחות המועסקת ב"הסכם קשישים". ובנוסף סבלה משורת הרעות בשל העסקתה בהסכם שכזה שהתבטאו באי דירוגה בהתאם לדירוג הנהוג בבנק, מכסת ימי חופשה שנתיים של 24 בלבד במקום 28, אי קבלת "מענק יובל" של מספר משכורות וחופשה כנהוג בבנק, אי השתתפות של הבנק בתשלום עבור לימודים גבוהים של ילדיה, פגיעה בתשלום דמי ההבראה וימי חופשה, אי קבלת עיתון יומי כשאר עובדי הבנק, החזר הוצאות נמוך בגין ארוחות, הגבלת סכומי הבונוסים והתמריצים. 

לדברי התובעת בסופו של יום בהגיעה לגיל 72 פוטרה מבנק לאומי ללא פנסיה כלשהיא וכיום היא חיה מקצבת זיקנה של הביטוח הלאומי בלבד והיא אף מודרת מ"מועדון הגימלאים" אליו משתייכים עובדי הבנק שפרשו לגימלאות והמאפשר לחבריו ליהנות מפעילויות לשעות הפנאי ובקשתה להצטרף למועדון נדחתה בטענה שלא היתה עובדת קבועה של הבנק ולפיכך היא אינה זכאית להיות גימלאית של הבנק. 

לסיכום מאשימה התובעת את קבוצת לאומי בהעסקתה בתנאים מקפחים ומשפילים כ"עובדת קשישה" ובהפלייתה לרעה וכל זאת בחסות "הסכם הקשישים" המהווה דוגמא בוטה להפליית גיל ובהפליה "טהורה" וחמורה ביותר של "העובד המבוגר" לעומת עובדי הבנק הצעירים הכוללת גם קיפוח בתנאי השכר וגם פגיעה בזכויות סוציאליות ובפרט בזכות לבטחון תעסוקתי ואשר תכליתו הינה חיסכון בעלויות השכר של העובדים המבוגרים והעסקתם בתנאים פחותים וללא מתן קביעות. 

אשר על כן מתבקש ביה"ד להצהיר כל "הסכם הקשישים" בטל ומבוטל ועקב כך זכאית התובעת למלוא הזכויות הנובעות מהיותה עובדת קבועה של קבוצת לאומי בהתאם להסכמים ו\או להסדרים התקפים בקבוצת לאומי. התובעת מבקשת מבית הדין לחייב את קבוצת לאומי להשיב לה עתה את הכספים המגיעים לה על פי הסכמים והסדרים קיבוציים ואשר נשללו ממנה עקב סיווגה שלא כדין והנובעים מהפרשי שכר, הפקדות לקופות גמל וקרן השתלמות, תשלום פנסיה, הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון ימי מחלה, ובנוסף פיצויים בגין עוגמת נפש, כאב וסבל נפשי שעברה לאורך שנים רבות בשל התנהלותה הפוגענית והמבישה של קבוצת לאומי כלפיה ובסה"כ סך של 470,000 ש"ח. 

* מדוברות לאומי נמסר: "הבנק דוחה מכל וכל, את טענותיה של הגב רות דורון. נציין שהבנק מקפיד למלא אחר הוראות החוק וההסכמים הקיבוציים הנחתמים בו מעת לעת בכלל ובעניינה של הגב דורון ואחרים בפרט.את שאר דבריו יאמר הבנק בבית הדין". 

תגובות רישמיות לידיעות בדסק החדשות, נא להפנות למייל: info@lawforums.co.il