הוצאת דיבה - עבירה פלילית?

כאשר אנו חושבים על הוצאת דיבה, הקונוטציה המיידית היא כי מוציא הדיבה, פרסם את דבריו, בכוונה לפגוע. אולם, למעשה, בחלק ניכר מן המקרים של לשון הרע, המפרסם לא התכוון לפגוע במושא הפרסום. 

כל אדם אשר נפגע מלשון הרע, רשאי לתבוע את הפוגע בתביעה נזיקית, של פיצוי כספי והזכות לפיצוי קיימת, בין אם התכוון המפרסם לפגוע בנפגע ובין אם לאו. 

אם כן, מהו ההבדל? חוק איסור לשון הרע קובע כי הוצאת דיבה ולשון הרע הן עוולות אזרחיות, אך כאשר התכוון המפרסם לפגוע במושא הפרסום, יהיה מעשה זה גם עבירה פלילית! 

הורשע אדם בפרסום לשון הרע, דינו מאסר שנה אחת. 

חשוב לציין כי אחריות פלילית בגין הוצאת דיבה, דורשת להוכיח את כוונתו של המפרסם לפגוע במושא הפרסום. מטבע הדברים, קיים קושי גדול בהוכחת כוונה ולכן, במרבית המקרים של לשון הרע והוצאת דיבה, מוגשת תביעה אזרחית בלבד.

תביעה כספית בגין לשון הרע

נפגעי לשון הרע והוצאת דיבה חווים עוגמת נפש גדולה ומבוכה, לצד נזקים כספיים שנגרמו להם, עקב הפרסום. הסעד העומד בפני הנפגעים הוא הגשת תביעה כספית נגד המפרסם. 

אמנם, סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, קובע כי הוצאת דיבה היא גם עבירה פלילית, אך בית המשפט לא יטיל אחריות פלילית על המפרסם, אלא אם הוכח כי הייתה לו כוונה לפגוע. 

הגשת תביעה אזרחית, לעומת זאת, איננה דורשת מן התובע להוכיח כוונה מצד המפרסם ואף יותר מזאת, אינה מחייבת להוכיח את הנזק שנגרם לנפגע, כתוצאה מהפרסום. 

כיצד זה ייתכן? על פי סעיף 7 א' לחוק, רשאי בית המשפט, לפסוק לתובע, פיצוי כספי ללא הוכחת נזק. הפיצוי מוגבל בסכום של עד 50,000 ש"ח. 

הוצאת לשון הרע והוצאת דיבה עלולות לגרום לנזקים כבדים מאוד לנפגע, אך היות שבמקרים רבים, קיים קושי מהותי, להוכיח את הנזק, מאפשר המחוקק לנפגעי הוצאת דיבה, לקבל פיצוי כספי, גם אם לא הוכיחו את הנזק. 

היה והנפגע יכול להוכיח את הנזקים שנגרמו לו, יעשה כן ובית המשפט יפסוק פיצוי, המשקף את מידת הנזק שנגרם לתובע.

במקרים בהם יכול הנפגע להוכיח כי למפרסם לשון הרע, הייתה כונה לפגוע בו, יכול הוא להגיש קובלנה פלילית וכן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק, של עד 100,000 ש"ח.

פיצוי כספי – גם אם לא נגרם נזק!

חוק איסור לשון הרע קובע כי עוולת לשון הרע מתקיימת, גם כאשר לא נגרם נזק בפועל, למושא הפרסום. די בכך כי הפרסום יכול היה לפגוע, על מנת להוות לשון הרע. 

קביעה זו מעבירה מסר ברור של איסור מוחלט על לשון הרע או הוצאת דיבה. בית המשפט יטיל אחריות על המפרסם, בכל מקרה בו לפרסום היה פוטנציאל לפגוע ולעצם הטלת האחריות, אין כל קשר לשאלה, האם גרם הפרסום לנזק בפועל, או אם לאו. 

שאלת הנזק רלוונטית אך ורק לקביעת גובה הפיצוי. 

למותר לציין כי כאשר לא נגרם כל נזק למושא הפרסום, יפסוק בית המשפט לתובע, פיצוי כספי נמוך. לפיכך, הגשת תביעה כספית בגין הוצאת דיבה, כדאית רק כאשר נגרם נזק משמעותי. 

הוצאת דיבה כעבירה פלילית

בתי המשפט אינם נוטים לקבל קובלנות פליליות בגין לשון הרע בעיקר מן הנימוק כי הנפגע לא עמד בנטל הראייתי, של הוכחת כוונה לפגוע. 

נוסף על זאת, רואים בתי המשפט את תחום לשון הרע בעיקרו, כעניין אזרחי נזיקי. יש להגיש תביעה כספית, במסגרתה, ייפסק לתובע, הנפגע, סכום פיצוי מתאים, אשר ישקף את הנזקים להם גרם הנתבע, בשל הפרסום. 

כאשר עומדת בפני בית המשפט, תביעה כספית בגין הוצאת דיבה, עליו לקבל החלטה האם הפרסום אכן מהווה הוצאת דיבה. היה וסבר שכך הם הדברים, יפנה לקביעת סכום הפיצוי ובבואו, לקבוע את גובה הפיצוי, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים הבאים: 

1. נסיבות הפרסום : היקף הפרסום והעיתוי שלו, משפיעים מאוד על חומרת הנזק שנגרם לתובע. לכן, בית המשפט בוחן היטב את הפרמטרים האלו, בשאלת הפיצוי. 

2. סוג הנזק : בית המשפט מכיר בנזקים כספיים מובהקים שניתן לכמתם וגם בנזקים נפשיים, שאינם ממוניים. לסוג הנזק והיקפו, משקל מרכזי בסכום הפיצוי שייפסק לתובע. 

3. האם הוכח הנזק : היה והתובע ביקש לקבל, פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, מוגבל בית המשפט, לסכום פיצוי של עד 50,000 ש"ח. 

הוצאת דיבה היא בראש ובראשונה עוולה אזרחית, אולם תהיה גם עבירה פלילית, אם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע במושא הפרסום. בתי המשפט אינם נוטים לקבל קובלנות פליליות בגין לשון הרע, מן הנימוק כי הנפגע לא עמד בנטל ההוכחה, להראות כי למפרסם, הייתה כוונה לפגוע.