השופט מישאל חשין בהתייחסו לחזרת אם מהסכמה לאימוץ ילדה

מתוך: דנ"א 7015/95 היועץ המשפטי לממשלה נגד פלונית נ(1), 48

"...

המערערת עברה את הסף המותר בקיפוח בנה, ובמחדליה הוכיחה כי אין היא מסוגלת לדאוג לילדה, כראוי לו כאיש קטן. בהתנהגותה כלפי בנה - גם אם שלא מרצון רע אלא באין-אונים - קיפחה המערערת את זכותה כאם. אביהם של יתומים אנו, ובראותי את זה הקטן סבורני שראוי ונכון הוא - יתירה מזאת: הכרחי הוא - להשאיר אותו במקומו, בחסות הוריו היחידים שידע מעודו.

 כך סברתי לעת ערעור. סובר אני כך גם כיום, וביתר שאת.

אמר השופט שינבוים בע"א 166/81 [10], בעמ' 325: 

 חוק אימוץ ילדים בא למען הילד הנתון במצוקה. הוא משווע לישע - לרוב בלי קול, כי איננו יודע עדיין להבחין במצבו. החוק בא לאפשר לחברה לשמוע את קולו מתוך הדממה ולהושיעו במציאת אותו בית, אשר לא יכלו הוריו לספק לו".

קול לבו של זה הקטן קורא אליי ועיניו נתלות בעיניי. קולו קול דממה דקה ועיניו תחינה ותחנונים. ישן הוא עתה במיטתו שלו בשקט ובשלווה. אכסה את גופו הקטון עד לסנטרו, אכבה את האור בחדרו, אסוב לאחור על בהונות רגליי, ואסגור את הדלת אחריי חרש-חרש

..."