תלמיד שנפצע במהלך ההפסקה בין כותלי בית הספר

חובת מוסד חינוכי כלפי תלמידיו – תלמיד נפצע במהלך ההפסקה (פסק דין)

בית משפט השלום בנצרת

בפני: כבוד השופט, סוהיל יוסף

ת"א 4054/98

התובע:  אגאלו דני

ע"י ב"כ: עוה"ד כפיר דניאל

נגד

הנתבעים:

1. עירית מגדל העמק

2. משרד החינוך

3. הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ

4. ענבל חב' לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ: עוה"ד גורי סובול ואח'

אזכורי פסיקה:

ע"א 715/79

ע"א 310/89

ע"א 2061/90

ע"א 635/70

1.בפנינו תביעת תלמיד בית-ספר, יליד 1987, אשר למד בזמן הרלבנטי, בבית הספר ע"ש "עליזה בגין" במגדל העמק. התביעה הינה לפיצויים עבור נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מפגיעה גופנית שנגרמה לו בהיותו בחצר בית-הספר.

התביעה נגד נתבעת מס' 4, "ענבל" חב' לביטוח, נמחקה, עפ"י החלטת בית-המשפט מיום 18/3/01, והיא נותרה, והתנהלה בשאלת החבות בלבד, נגד עירית מגדל העמק, נתבעת 1 (להלן: העירייה); נגד משרד החינוך, נתבעת 2 (להלן: משרד החינוך); ונגד "הפניקס הישראלי" חב' לביטוח, בתור מבטחת הנתבעים 1 ו –2

2.כך תיאר התובע את נסיבות התאונה בתביעתו:

4.ביום 8/4/97 שיחק התובע עם חבריו לכיתה בחצר בית-הספר.

5.התלמידים ראו באופן מפתיע למדי סוס קשור בשרשרת לגדר בית-הספר מחוצה לו והתקהלו סביבו. התובע אחז בשרשרת מבעד לגדר כאשר הסוס התרומם ללא התראה וכתוצאה מכך אגודלו השמאלית נקטעה!".

השאלה אם הסוס היה או לא היה קשור לגדר בית-הספר, פחות חשובה ופחות נחוצה להכרעה בשאלת האחריות, לאור עדותו של התובע, כי כבר משעות הבוקר של אותו יום הסוס נראה ליד גדר בית-הספר.לא רק זו, אלא שהתלמידים, ובכללם התובע, אף התקהלו בהפסקה הראשונה, בסביבות השעה 10:00, ליד הגדר, בסמוך לסוס, ושיחקו אתו כל ההפסקה ואף האכילו אותו.

גם כשיצאו התלמידים להפסקה השנייה בסביבות השעה 12:00, גם אז הסוס היה עדיין על יד גדר בית-הספר,וגם אז התקהלו תלמידים, ובכללם התובע, קרוב לגדר ולסוס, שיחקו אתו והאכילו אותו, אבל הפעם קרה מה שקרה. (ר' עדות התובע בעמ' 5 ש' 13 – 19).

4.נשאלת השאלה האם היה פיקוח נאות מצד בית-הספר, מנהלו ומוריו, על תלמידי בית הספר, והאם ניתן לייחס את הנזק להעדרו של הפיקוח, במידה ואכן לא היה פיקוח נאות.

מלבד העובדה שהמצאות הסוס שעות כה ארוכות בצמוד לגדר בית-הספר, מלמדת כי אכן הסוס היה קשור לגדר, כפי שהתובע העיד; כך או כך, המצאות הסוס שעות כה ארוכות, כשתלמידים מתפתים ומתקהלים סביבו, מאכילים אותו ומשחקים אתו, ואין זה משנה אם היה או לא היה קשור לגדר, היה בה כדי לסכן את התלמידים, והיה בה כדי להסב תשומת לב המורים ושאר הגורמים בבית-הספר, לסכנה האורבת מעבר לגדר.

משנראה הסוס זמן כה רב על יד גדר בית-הספר, היה על האחראים בבית-הספר לדאוג להרחקתו משם.

5.אף השאלה אם המורים ראו או לא ראו את הסוס מעבר לגדר אינה מעלה ואינה מורידה. ממה נפשך! אם לא ראו את הסוס, אז הדבר מצביע על נוכחות ופיקוח לקויים במתחם בית הספר, ואם ראו ולא עשו דבר, הרי מקל וחומר.

שתי האפשרויות הנ"ל מובילות למסקנה אחת, והיא שהגורמים האחראים בבית-הספר, ובפרט מוריו, התרשלות בפיקוח על שלום התלמידים במתחם בית-הספר, ולא עשו דבר בכדי למנוע סכנה שמא חיה כמו סוס תפגע בתלמידים שהתפתו והתקרבו אליה.

6.לכך יש להוסיף את העובדה שמדובר היה בסוס. זו חיה גדולת מימדים, מסוכנת לזרים, נראית מרחוק, ולא ברור כלל איך נוכחותה בצמוד לגדר בית-הספר, לא עוררה אצל המורים בבית-הספר דאגה ו/או תשומת לב כלשהיא לשלום התלמידים.

אף מנהלת בית הספר, שהעידה מטעם הנתבעים, אישרה בעדותה, כי המורה התורנית לא יכלה לראות את מקום האירוע, אף שהיתה בעמדתה; והוסיפה כי "יכול להיות שמקום האירוע מוגדר כשטח מופקר – מת מבחינת תצפיות המורים התורנים" (ר' עדותה בעמ' 13 ש' 16 – 20).

7.מנהלת בית-הספר האירה את עינינו בעדותה אודות הבעייתיות בפיקוח מלא על התלמידים במתחם בית הספר, בהעידה:

"ת.בגלל שהמיקום הטופוגרפי של בית-הספר מהווה בעיה בפני עצמה, הוא בנוי על מדרון של גבעה אז מעצם טבעו יש בו שטחים מתים שלא ניתן לראות אותם. יכולים ילדים ללכת בעונת האביב למשל לקטוף פרחים, בתוך שטח בית-הספר בין סלעים ולך תדע, פתאום יכול להיות שם איזה נחש צפע שם ואי-אפשר לדעת, אז באותה מידה מה שקרה ליד הגדר הזאת." (ר' עדותה בעמ' 12 ש' 15 עד 19).

אומר למנהלת בית-הספר, כי מה שקרה ליד גדר בית-הספר, אינו דומה להקשת תלמיד ע"י נחש בין הסלעים שבתוך שטח בית-הספר. נחש החי ופועל בסתר, ולרב מפתיע את קורבנותיו ועל כך נאמר: "ויקש הנחש בלחש", אינו דומה לסוס מבחינה זו. הנחש בבחינת סכנה נסתרת, ואילו הסוס בבחינת סכנה גלויה ונראית לעין.

8.ייתכן אכן ומנקודת מבטה של מנהלת בית-הספר, בתנאים המיוחדים של בית-הספר עליו מופקדת, ובאמצעים שברשותה, עשתה את כל אשר לאל ידה מבחינת פיקוח ושמירה על שלום תלמידיה; אך עדיין אין בכך כדי לפטור מאחריות. אם כך הוא המצב בבית-הספר הספציפי, מן הדין היה שהנתבעים יתנו את דעתם לאמור לעיל.

כבר נפסק, כי מידת הפיקוח הנדרשת מרשויות בית-הספר היא פועל יוצא של הנתונים השונים, כגון: גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון הנובע ממנו, וכיוצא באלה.(ר' בעניין זה ע"א 715/79 דניאל נ' אורט ישראל, פ"ד לה(2) 764).

עוד נפסק שם כי בעת הפסקה, בה נוטים הילדים להשתובבות ואף לפראות, יש להפגין נוכחות בקרבת מקום. אזכיר כי בפסק-דין דניאלי, מדובר בפציעה עקב נפילה תוך כדי ריצה במהלך משחק בכדור בחצר בית-הספר. המקרה שבפנינו שונה לחלוטין. במקרה שבפנינו לא עסק התובע, בגיל 10 בעת התאונה, במשחק שגרתי, כגון ריצה אחר כדור בחצר בית-הספר, אלא התעסק עם סוס בצמוד לגדר בית-הספר.

כפי שהעידה המנהלת, התנאים הטופוגרפיים של בית-הספר הקשו על מלאכת הפיקוח, אך אין בכך כדי לפטור את רשויות בית-הספר מאחריות. (ר' בעניין זה את ע"א 310/89 אליהו כהן נ' מאיר לקטוש ועירית לוד, פ"ד מו'(1) 402, בעמ' 405).

במקרה זה טיפס תלמיד בן 8 שנים, בעת הפסקה בין השיעורים, על עץ בחצר בית הספר; אחד התלמידים אחז בתלמיד שטיפס ואז נפל מהעץ ונפגע בגופו. גם במקרה זה, נמצא בית-הספר אחראי בנזיקין לאירוע; וחזר בית-המשפט העליון וקבע כי מורים בבית-הספר חבים חובת זהירות כלפי תלמידי בית-הספר, גם בשעת הפסקה, וכי חובתם זהה לחובת הורה (ר' שם בעמ' 405 א', ג'-ד').

9.מהעדויות שנשמעו עלתה סתירה אשר נראתה, לכאורה, מהותית. בהודעת התובע במשטרה נרשם, כי הסוס נשך את אצבעו של התובע ,ואילו בתביעתו ובעדותו בפניי, העיד התובע כי אצבעו נקטעה לאחר שנתפסה בשרשרת, כשהסוס ברח.

כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית לפשר הסתירה, ענה "..הסוס משך אותי ולא נשך אותי." (ר' בעמ' 7 ש'11); יתכן, אם כן, שהצליל הכמעט זהה של שתי המלים "משך" ו – "נשך" הולידו את שרשרת הטעויות.

10.שוב אומר, כך או כך, ומשהוכח בפניי כי אצבעו של התובע נקטעה, עקב התעסקותו עם הסוס, גם אם לא ברור אם היא נקטעה כתוצאה מנשיכת שיניו של הסוס, או ממשיכת השרשרת עת השתולל הסוס, אין הדבר מעלה ואינו מוריד.

אוסיף, כי נוטה אני להאמין לתובע בעדותו בפניי, משום שדבריו קבלו חיזוק מעדות מנהלת בית-הספר, עדת ההגנה מס' 2, אשר העידה: "ת.ביום 8/4/97, בהפסקה השנייה באו ילדים בריצה אליי למשרד ואמרו לי שדני נפצע מסוס ויורד לו דם... מהעדויות של הילדים, פחות או יותר, סיפרו שהיה סוס על יד הגדר של בית- הספר, הם גם אמרו לי את המיקום, ככה דרומית למקווה, ושדני ראה את הסוסו והוא משך בשרשרת של הסוס, אבל הסוס נבהל ותוך כדי שהסוס זינק השרשרת גרמה לכך שהאצבע של הילד נפצעה כה קשה." (ר' בעמ' 10 ש' 14 – 15, 22 –25).

11.כאמור, חובתם של מוסדות החינוך בשמירה על שלומם של התלמידים, הינה חובה מוגברת הזהה אף לחובתו של הורה. חובה זו מתבטאת, בין השאר, בהשגחה על התלמיד הקטין מפני פגיעתו של גורם חיצוני (ר' ע"א2061/90  מרצלי נ' משרד החינוך, פ"ד מז'(1), 802), חובתו של המורה כלפי תלמידיו, והיקפה,מושפעים, בין היתר, מחומרת הסיכון אליו נחשף התלמיד, ומן האמצעים הדרושים למניעת הנזק הצפוי.

התקהלות כ – 20 תלמידים, אשר שיחקו עם סוס בצמוד לגדר בית-הספר, הייתה אמורה להסב תשומת לב המורים; אך ככל הנראה, כך לפחות עולה מעדות מנהלת בית-הספר, המורים לא שמו ליבם ולא ראו לא את הסוס ולא את ההתקהלות של התלמידים סביבו. מעדות מנהלת בית-הספר אף עולה כי המורים התורנים לא ראו את הסוס וההתקהלות סביבו, רק משום שהדבר אירע בשטח נסתר מעיניהם, כאשר המורים התורנים לא נהגו לסייר, ולא נתבקשו לסייר, בשטח בית-הספר, ואח"כ לחזור לעמדותיהם (ר' עדות מנהלת בית-הספר בעמ' 14 ש' 1 – 2).

12.אף עדותו של עד ההגנה מס' 1, אחד מתלמידי בית-הספר, מחזקת את המסקנה אליה הגעתי, וכך העיד: "ת.אני לא זוכר באיזה שעה היה המקרה. ת.פעם ראשונה באותו יום ראיתי את הסוס שם. ת.לא הייתה מורה תורנית בקרבת מקום באותו יום. ת.היתה מורה תורנית אבל לא בשדה ראייה, המבנה של בית-הספר מסתיר לה את מקום ההתקהלות. ת.רוב התלמידים נמצאים למטה במגרש, אבל גם כשלא היה סוס היו נמצאים שם תלמידים כי זה מגרש משחקים. ת.כשהסוס היה, היתה התקהלות של כ – 20 ילדים... בקרבת הגדר. ת.אם אתה אומר לי שבמשטרה מסרתי שהאירוע היה בהפסקה ראשונה ולא בשנייה ושואל אותי אם אני זוכר ששיחקתי בהפסקה הראשונה באותו מקום אני עונה שלא נראה לי שבאותו יום בהפסקה הראשונה שיחקתי באותו מקום. ת.מה שאני זוכר שכשנפגע דני זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את הסוס." (ר' עדותו בעמ' 8, ש' 13 ואילך).

המסקנה המתבקשת מעדותו של עד ההגנה מס' 1, היא שהאירוע אירע בהפסקה השנייה ולא הראשונה,והדברים גם מתיישבים עם שעת התאונה כפי שדווח עליה, סמוך לשעה 12:00; וכך גם העידה מנהלת בית-הספר, עדת ההגנה מס' 2 (ר' בעמ' 10 ש' 14).

13.טוען ב"כ הנתבעים, כי התובע צריך להיפרע אך ורק מהמזיק, הלא הוא הבעלים של הסוס, הוא האשם, ובגיןכך הורשע, והוא על-כן האחראי לפיצוי התובע על נזקיו.

עוד טוען ב"כ הנתבעים, כי הנתבעים לא יכלו למנוע התרחשויות פתע, ואין הם אחראים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהתרחשויות פתע. ולענייננו, טוען ב"כ הנתבעים, כי הימצאות הסוס בעת ההפסקה היתה בגדר התרחשות פתע, היות והסוס לא היה קשור לגדר, ולפי עדות המנהלת, אף לא היה קרוב לגדר בית-הספר בשעות הבוקר.

לצורך תמיכה בטיעונו זה סומך ב"כ הנתבעים על ע"א 635/70 מנדלסון נ' קפלן ואח', פ"ד כה(2) 113, וכן ע"א715/79 דניאל נ' אורט, פ"ד לה(2) 764; שם נקבע, כי לא ניתן למנוע תאונה שהיא תוצאה של דחיפה פתאומית (בפרשת מנדלסון), או כתוצאה מפעולת פתע ספונטנית שאינה צפויה מראש (פרשת דניאלי).

לא כך המקרה שבפנינו. במקרה שבפנינו אין המדובר בהתרחשות פתע, אף שלפי אחת הגרסאות הארוע נמשך כ – 5 דקות.

אכן ייתכן שהמצאות סוס בקרבת גדר בית-הספר הינה מחזה נדיר ולא שגרתי, אך אין לומר שרק משום כך המקרה הינו בגדר "התרחשות פתע", שבגינה פטורים הנתבעים מכל אחריות.

דחיפה פתאומית של תלמיד ע"י תלמיד אחר הינה "התרחשות פתע" המתרחשת כהרף עין, ומשום כך לא ניתן למנוע אותה, אף בנקיטה אמצעי זהירות מוגברים ע"י בית-הספר ומוריו, ומשום כך גם אין מחייבים בגין אירוע כזה; לא זה המקרה שבפנינו. מהעדויות שנשמעו עולה שהסוס שהה בקרבת גדר בית-הספר זמן רב; כאשר בעת ההפסקה, ואולי אף בעת שתי ההפסקות שהיו באותו יום, התקבצו מספר לא מבוטל של תלמידים סמוך אליו, ושיחקו איתו למשך דקות ארוכות. מכל מקום לא היה מדובר בסוס שאך חלף לו בסמוך גדר בית-הספר.

14.אוסיף, כי גם לגופו של המקרה, וגם בהסתמך על סעיף 64(ד) לפק' הנזיקין, בשל גילו הצעיר של התובע, שהיה אז בן עשר שנים, לא מצאתי מקום לחייבו ברשלנות תורמת כלשהיא.

15.באשר לטענת ב"כ הנתבעים, כי תרופתו של התובע הינה אצל הבעלים של הסוס. אף טענה זו דינה להידחות.כאמור לעיל, חובת הזהירות שחבים רשויות בית-הספר טומנת בחובה החובה לשמור על שלומו של התלמיד הנמצא בתוך מתחם בית-הספר, גם מפני גורמים חיצוניים (ר' סעיף 11 לעיל).

16.באשר להודעה לצד ג', טרם הוגש כתב הגנה, והמודיעים לא הגישו בקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה, ולא התייחסו לענין זה בסיכומיהם.

המודיעים יגישו, אם רצונם בכך, בקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה, נגד צד ג', וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק-דין זה, שאם לא כן תימחק ההודעה, מחמת חוסר מעש.

17.משום מה, לא התובע ולא הנתבעים התייחסו בסיכומים לשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם; אך בהתבסס על הנימוקים שבגוף פסק-הדין, לרבות תנאיו הטופוגרפיים המיוחדים של בית-הספר, והימצאות סוס בצמוד לגדר בית-הספר משך זמן ממושך, הנני קובע, כי הנתבעים חייבים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, כפוף להוכחת גובה הנזקים.

כן הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח העתק מפסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ג בשבט, תשס"ב (5/2/2002) בהעדר הצדדים.