|
| שלום רב
אני עובדת במרכז רפואי ציבורי גדול. לפני כשנה נערך במקום עבודתי מחקר גדול בהיקפו אשר אני הייתי מתאמת המחקר שלו. כמובן שזו נחשבה עבודה נוספת אשר בתמורה לה הובטח לי שכר נפרד. את העבודה ביצעתי כמובן מעבר לשעות העבודה הרגילות שלי דבר שדרש ממני השקעה של ימים ולילות. מנהל המחלקה שלי הבטיח לי תמורת העבודה שכר של 1000 אירו ברוטו עבור כל חולה שנכנס למחקר. המחקר בוצע במשך 4 חודשים. ההסכם ביני לבין המנהל שלי היה בע"פ. כשהגיע זמן התשלום, הוא נתן הנחיה לקרן מחקרים של ביה"ח לתת לשלם לי 1000 אירו "עלות שכר", אני בתמימותי חתמתי על המסמכים מחוסר ידיעה שיש הבדל במינוחים של "שכר ברוטו" ל"עלות שכר". בתחילה כשפניתי אל מנהל המחלקה הוא טען שלא ידע שיש הבדל ולא הבין למה הורידו לי כל כך הרבה מיסים לפני שכר הברוטו, אך הוא הבטיח לפצות אותי ולהעביר לי את ההפרש של הכספים בהמשך. לאחר שעבר זמן רב פניתי אליו מספר פעמים נוספות ובכל פעם הוא הבטיח שיעביר לי את הפרשי הכספים. ואז שוב פניתי אליו פעם נוספת והתהפכו היוצרות. הוא אמר שאני ממציאה ושמעולם הוא לא הבטיח לי סכומים כאלה ואף הוסיף כי אני מטרידה אותו וביקש שלא אטריד אותו בענין זה. מיותר לצין את עוגמת הנפש שנגרמה לי, את הפגיעה בערכי הכבוד, המוסר והאתיקה המקצועית, ועוד במוסד מכובד וגדול כמו זה שאני עובדת בו. אני כועסת על עצמי שסמכתי עליו ולא חתמתי על חוזה, אך אני מודה שהייתי תמימה ולרגע לא חשבתי שהוא יוכל לפגוע בי בצורה כזו, במיוחד לאור העובדה שהיתה ביננו מערכת יחסים טובה מאוד וחמה. אם היה מדובר בסכום קטן אולי הייתי מוותרת ולומדת לעצמי את הלקח אך מדובר בסכום של אלפי שקלים, ועל סמך זה היו לי מחויבויות כספיות. אני מוכנה להלחם על כבודי האבוד ועל האמת שלי, ויהיה המחיר האישי והמקצועי שלי אשר יהיה אך אני יודעת שאם לא אעשה כן אני אכעס על עצמי כל החיים. אך האם יש טעם במלחמה כזו בהעדר חוזה כתוב? האם זו מלחמה אבודה מראש?
אודה לתשובה בהקדם
|