|
| שלום;
משפט פלילי אינו מתנהל על פי כללי משחק המחבואים. התביעה אינה יכולה להסתיר מהנאשם ומסנגורו פרטים רלוונטיים בהליך המשפטי ועליה לחשוף בפני הנאשם את כל הראיות שברשותה ואפילו ראיות שיש בכוחה להשיג.
והסכם עד מדינה הוא בהחלט פרט רלוונטי ומהותי. משום שהוא בוחן את האינטרס של השותף לעבירה (נאשם פוטנציאלי) שהפך במסגרת הסכם עד המדינה לעד תביעה.
למעשה גם לא ניתן להסתיר עובדה כזו. שכן, עד המדינה מופיע ברשימת עדי התביעה. ואם אין הוא מופיע ברשימה הרי שאינו יכול להעיד כלל, אלא אם התביעה תבקש לתקן את כתב האישום, ואז שוב ימסר כתב אישום מתוקן לנאשם.
בחקירה הנגדית הסנגור רשאי ולדעתי מוכרח לשאול את עד המדינה מדוע בחר לסייע לתביעה. בדרך זו יבקש לערער את אמינותו ולהציג אותו כמי שמבקש להשחיר את פניו של הנאשם על מנת להגן על עצמו.
כמו שאמרתי, דילמה זו ובעייה זו מוכרת וידועה בדיני הראיות והמחוקק לא התעלם ממנה. במידה ועד המדינה הוא הראיה היחידה שיש לצורך הרשעה, הרי שלא מסתפקים בה ויש צורך בראיה נוספת שמסבכת ישירות את הנאשם (סיוע).
כלומר, לא ניתן להסתיר את עובדת קיומו של עד מדינה והסנגור רשאי ולדעתי חייב לנסות לערער את אמינותו באמצעות ההטבות שקיבל תמורת עדותו נגד הנאשם, הגם כי הוא שותף לעבירה ואמור היה להיות נאשם אף הוא.
|