|
| הפוליגרף נקבע כראיה בלתי קבילה. ואין זה מותנה ברצון של הנוגעים בדבר. ההסכמה רלוונטית להליכי החקירה בלבד. היות ותוצאותיו של ההליך הפלילי הן קשות מאוד ונוגעות לחירותו של הנאשם, המחוקק שלל את הפוליגרף כראיה במשפט הפלילי. עד כדי כך שתוצאותיו אינן קבילות ואפילו אסור ליידע את בית המשפט אודות תוצאותיו ואפילו לא על כי הנאשם סירב להיבדק, כדי לא ליצור מראית עין של חשש מגילוי האמת.
לרוב אנשים אומרים או חושבים שמי שמסרב להיבדק אזי יש לו מה להסתיר. אולי זה נכון, אך החשש שאדם שהלך להיבדק על פי תפיסה זו (שאין לו מה להסתיר) ויצא דובר שקר. לא משום שהוא משקר באמת אלא מסיבה אחרת כל שהיא, היא קשה למערכת המשפט ולכן ויתרו על הרעיון של בדיקת פוליגרף בהליך פלילי.
חישבי לרגע על אפשרות הפוכה - אדם שפשע הלך לבדיקת פוליגרף ויצא דובר אמת למרות שהוא שיקר. במצב כזה הוא עוד עלול למצוא עצמו יוצא זכאי אילו הבדיקה היתה קבילה.
אך המצב מורכב הרבה יותר. בואי נניח שהתוצאות לא היו מצביאות על כך שהוא דובר אמת. אלא רק על כי לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי וודאי על בסיס תוצאות בדיקת הפוליגרף. היות ולנאשם נדרש רק ספק סביר, יתכן שהממצא החלקי של בדיקת הפוליגרף (כשלמעשה אין בכלל תוצאה אלא רק קביעה שלא ניתן לקבוע), עלולה/עשויה הייתה לאפשר את התקיימות הספק הסביר ולהביא לזיכוי במקום שנדרשה הרשעה.
"משחק" כזה בתוצאות לפיו חפים מפשע יורשעו ועבריינים יזוכו, אינו יכול לשמש בסיס למשפט פלילי בו חיי אדם וחירותם מוטל על כף המאזניים.
|