|
| שימי לב:
1. כאשר המשטרה קובעת מתכונת לחקירה, אזי כנראה שיש לה סיבות טובות. בין אם הדבר נובע משיקולי נוהל ובין אם משיקולי ענייניים של חקירה ושיטות חקירה. לא בכדי התבקשת להגיע לא בסוף השבוע. יתכן והחוקרים המתמחים בחקירה בנושא עבירות מין אינם זמינים בסוף השבוע, או שיש שיקולים אחרים שאינני יודע.
2. לעניין העימות - זה כלי החקירה המרכזי באמצעותו בוחנים החוקרים את שני הצדדים. שהרי בפועל כמעט ואין כלים אחרים לבדוק והחליט מי צודק, כאשר כל מה שיש לחוקרים הוא המתלונת והחשוד ולכל אחד גרסה משלו. אילו יכולת להצביע על עד או עדים שיאשרו את גרסתך, אזי יתכן והעימות היה מיותר.
3. בנסיבות אלו של גרסה מול גרסה, מציאות שקיימת תמיד בעיברות מין, דפוס חקירה מרכזי ושיטתי הוא זה של עימות בין הצדדים.
4. שאלת הכדאיות היא בעייתית. אני מסופק אם יכפו עליך לקיים עימות. בעיקר בנסיבות על עבירות מין ובעיקר אם תצביעי על חששך ממנו. יחד עם זאת עליך לקחת בחשבון שככל שתסרבי לעימות, הדבר יתפרש בעיקר על ידי החשוד ועורך דינו, ולדעתי גם בעיני החוקר ובית המשפט אם וכאשר הסוגיה תגיעה בפניו, כהתחמקות. אך יותר מכך, יהיה קשה להכריע איזו גרסה נכונה ואיזו לא. היות ועל התביעה להוכיח את אשמתו של החשוד ואת זה יהיה קשה להוכיח בלי ראיות שיתכן ויושגו במהלך העימות, כגון שהוא יתבלבל ויודה במשהו שכעת הוא מכחיש או ירמוז שיתכן ואת צודקת או כל פליטת פה אחרת, אזי לא תהיה ברירה אלא לזכות אותו ולדעתי כלל לא יגישו כתב אישום.
5. דבר נוסף הוא שבכל מקרה תצטרכי להתמודד איתו בין בעימות ובין במהלך המשפט. ממציאות זו לא תצליחי להתחמק אלא אם כן את לוקחת בחשבון שהימנעות מהשתתפות בעימות, בעיקר אם הוא יביע נכונות להשתתף, לא תסייע לך וחמור מכך, תסייע לו.
6. לסיכום - הישמעי לחוקרים ונסי להתאים עצמך להנחיות שלהם כולל השתתפות בעימות. אם את חוששת תעדכני אותם והם יחשבו על פתרון כגון השתתפות של חוקרת או גורם ממרכז הסיוע לנפגעות עבירות מין. אולי תקבלי יעוץ קודם העימות כדי למזער את הפחד. אך אין מנוס מלהשתתף בעימות שאלמלא כן התוצאה תהיה שלילית מבחינתך.
|