|
| לאחר שהתגלתה תופעת מחלת הסרטן בנח"ל הסיפור שלי הוא מזערי ולא מסכן את הבריאות, אך עדיין משאיר סימן וכמה הגבלות לכל החיים,
לאחר חזרתינו ממלחמת לבנון השניה כאשר הבסיס שלנו התמקם בשטח פתוח ליד צפת גיליתי עקיצות קטנות ברגליים שלא הגלידו הרבה זמן ורק התפתחו וגדלו, כנראה בגלל שאני בחורה ואוהבת את עצמי לא נתתי לרופא היחידה מנוחה וביקשתי פעמים רבות להפנות אותי לרופא מומחה אך בתשובה קיבלתי רק משחה נגד זיהום שעוד יותר פגעה בפצעים וגרמה להתפתחות החיידק, לאחר עימותים קשים של כחודש ולאחר שערבתי את מפקדיי ואלה פנו לקצין רפואה אוגדתי ניתנה לי הפניה לביופסיה בהדסה כי רק אצלהם יש מחלקה רק לחקר! התופעה, (רופא עור בחר"פ בכלל הסתכל עליי כעל משוגעת שבאה להעיר אותו משנת הצהריים שלו עם איזה עקיצה של יתוש- ככה נאמר לי בחר"פ וקיבלתי עקיצות ודיבור לא יפה כאשר ביקשתי טיפול) כאשר התגלה שעקץ אותי זבוב שגורם לשושנת יריחו (לשמניה בשפה רפואית) וזה מראה לא נעים על העור שגורם לעקצוצים וגירודים והרגשה כאילו מישהו אוכל את הבשר מבפנים- וזה מה שבאמת קרה והיה מאוחר מדי לטפל ולשקם, וככה נשארתי עם שני חורים ברגליים ועם סימנים חומים גדולים לכל החיים, בנוסף לכך החיידק יושב בתוך הגוף רדום ומתפרץ מדי פעם, אסרו עלי גם לתרום דם מה שהייתי עושה לעיתים תכופות, כך גם אני לא יכולה לתרום את מח העצם. לא ניתן להוכיח דבר מול צה"ל ולא לקבל כל פיצוי או ניתוח קוסמטי לפחות, למרות שגם יותר מדי הסברים לא נותנים, אין להם מספיק ראיות כי הרופאים בעצלנותם אפילו לא טרחו להקליד פניות של חיילים למחשב וגם כמובן נתנו אקמול הרי זה מעביר כל מחלה. הפצעים מאוד מציקים ולא נעימים למראה, זה גורם המון אי נוחות בבחירת בגדים ובהערכה עצמית ועוד יותר אין מענה סופי לזבוב הזה כי התופעה הזו עדיין נחקרת וכנראה בעתיד אני יוציא ים כסף כדי להפתר לפחות מהכתמים. אז ככה טיפלו בנו בצה"ל!!! וככה מטפלים עד היום מי שרוצה לתרום ולתת מעצמו מדכאים אותו, ומי שלא מוכן לעשות שום דבר מכריחים ללכת ללוחמים ולבסוף אף אחד לא מרוצה, כולם מוצאים גימלים ומנמיכים פרופיל והרופאים מתייחסים לכל אחד כאל עוד סטלן שבא להוציא גימלים וככה גם צה"ל לא מתפקד כי אף אחד לא באמת עושה את מה שהוא יודע שהוא יעשה הכי טוב במשך השירות
|