|
| פסקי דין מכילים לעתים מזומנות אמירות פוגעות על אחד או יותר מבעלי הדין או על מעורבים אחרים במשפט. אמירות אלה הן לשון הרע כהגדרתה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.
אף-על-פי-כן, פרסום נכון והוגן של פסק דין לא יהווה עילה למשפט, לפי סעיף 13(7) לחוק. ואף שהגנה זו מספיקה, הפרסום עשוי להיות מוגן גם על-פי סעיף 14 לחוק (בהנחה שהוא אמת ויש בו עניין ציבורי) וגם, אם נעשה בתום בלב, לפי אחד או יותר מסעיפי המשנה של סעיף 15 (למשל, אם הפרסום נעשה כדי להגן על עניין אישי כשר של המפרסם או כביקורת על בעל דין).
פרסום פסק דין מותר אפוא בדרך כלל. אבל צריך לשים לב, שלא חל על הפרסום איסור כלשהו על-פי החוק או על-פי צו (לדוגמה, אם הדיון נערך בדלתיים סגורות, אין לפרסם עליו דבר אלא ברשות בית המשפט, לפי סעיף 70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]).
ולעניין לשון הרע צריך, כאמור, שהפרסום יהיה לא רק נכון, אלא גם הוגן. וכבר הבעתי את דעתי בפורום זה, שפרסום שאינו הוגן הוא, למשל, ציטוט מפסק דין מרשיע אחרי שההרשעה נמחקה לפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים; או ציטוט, המגלה שהנאשם הורשע, כשהמצטט יודע, אך אינו מזכיר, שהנאשם ערער וזוכה; או ציטוט הערה פוגעת של שופט, כשהמצטט יודע, אך אינו מציין, שאותו שופט היה בדעת מיעוט, ושהשופטים האחרים חלקו על ההערה, וכיוצא באלה ציטוטים, המוצאים מהקשרם בזדון ומציגים תמונה מסולפת ומעוותת.
|