|
| קרא את פסקי הדין שהפניתי אליהם ותשכיל.
מידע בנושא תמצא גם באתר הלשכה.
חוץ מזה, המשפט הזה שכתבת: "נקיטה באמצעים חוקיים (כגון: קובלנה ו/או תביעה) אינה בגדר איום", יש בו שתי טעויות, הן טעות ניסוח והן טעות מהותית:
הטעות בניסוח היא, שמובן מאליו שנקיטת אמצעים אינה איום, אך מה שהתכוונת לומר הוא, שאיום בנקיטת אמצעים חוקיים, כגון הגשת קובלנה או תביעה, אינו עבירה על החוק.
הטעות המהותית היא, שאתה מבלבל בין עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין לבין עבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק.
סעיף 192 אכן מתייחס רק לאיום בפגיעה שלא כדין. סעיף 428 לעומתו אוסר, בין היתר, איום בפרסום (גם אם הפרסום עצמו מותר) או הטלת אימה (גם אם באיום לנקוט אמצעי חוקי) כדי להניע את המאוים לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו.
הנה סעיף 428 לחוק כלשונו (שים לב, שהמלים "שלא כדין" במשפט הראשון של הסעיף אינם מתייחסים לפרסום ולהטלת אימה שבאים בהמשך):
"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים".
|