|
| עברתי את אותה סאגה שאת מתארת.
ראשית, הרווח הגדול שלך הוא שתשכילי להבין שבעבודת העו"ד צריך מידה לא מבוטלת של פרפציוניזם. לא בטוח שכולם כך. וזה מה שמבדיל בין הטובים לטובים יותר.
שנית, שורת המחץ שתתוסף לקורות החיים שחלך עשויה להועיל לך מאד מאד בעתיד.
שלישית, וזה העיקר, אם בחרו בך, מתוך עשרות, להיות איתם סימן שאת מאד מאד מאד טובה. הכירי בערך עצמך למרות תחושתך הקשה. לדעתי תחושתך נובעת מהעובדה שאת "שוטר עצמי" של עצמך ואינך מרשה לעצמך לעבוד בבינוניות. ולכן את מתישה את עצמך במחשבות נחיתיות. זה טבעי שזה קורה לך. אבל דעי שאת שווה.
לגבי תחושתך שאינך לומדת דבר:
חשתי אותו דבר. וחשבתי שלעולם לא אוכל להיות עו"ד. בפועל, רק לאחר שסיימתי את ההתחמות הבנתי שלמדתי המון... (לא בהכרח בכתיבת כתבי טענות, אבל הרבה מאד ניסיון בכתבית חו"ד ואסטרטגיות בתיקים).
יחד עם זאת, מוצע לך לקום וליזום. לגשת ולבקש להיות מעורבת בתיק כזה או אחר שמעניין אותך. לבקש להתלוות לליטיגטורים במשרד, אם זה מעניין אותך כמובן. לשאול שאלות הנבה, מדוע בתיק זה נקטו כך ובתיק אחר דומה נקטו בגישה אחרת? כך תקלטי איסטרטגיות וכך יקלטו שאת נבונה ורוצה לדעת מה את עושה ומה נעשה לא כמו מי שמציית להוראות גרידא אלא כמי שמעמיק ורואה כמה מהלכים קדימה.
ואחרי הכל, לדעתי התמחות של שנה לא מספיקה. אבל זה מה יש. וגם אחרי ההתמחות כשתעבדי כעו"ד ילקח בחשבון שאין לך עדיין ניסיון.
אל דאגה, כל דבר בעיתו ודיה לצרה בשעתה.
בהצלחה, מקווה שתתעודדי...
|