|
| ליאורה,
אני יכול לספר לך שכשאני עמדתי "בזמנו" (שלא היה מזמן כל כך) לפני ההחלטה ההיא. עמדו בפניי אלה: 1. עד כמה אני רוצה להמשיך במסלול המרכזי של עורכי הדין (לכיוון של פתיחת משרד). 2. עד כמה אני מוכן להשתעבד לעבודה. 3. תחום העניין.
ביודעי שמתמחים בבתי משפט בדרך כלל לא מוצאים את דרכם למשרדים הגדולים - וויתרתי על כך מראש (למרות החוויה שטמונה בכך), חיפשתי משרד שיאזן בין כמות השעות שהייתי אמור להשקיע לבין האפשרות שלי לצמוח בכיוונים נוספים. עסקתי באותה תקופה כמו גם היום בפיתוח סדנה משפטית לנוער. בסופו של יום מצאתי משרד בינוני-גדול (גילת קנולר גראוס ושות') שהתחשב גם בפעילות נוספת שלקחתי בה חלק (העשרת והדרכת נוער), ומצאתי את עצמי אומנם שעות רבות במשרד, אבל גם שעות רבות (במרכז שעות העבודה) עושה דברים אחרים - ובתמיכת המשרד.
מה שאומר, ולכן בעצם בחרתי להשאיר את התגובה שלי:
כל מי שבוחר בסופו של יום להתמחות במשרד גדול שיכול לקדם אותו גם מקצועית ולהוות עבורו מקפצה אמיתית לחיים מקצועיים בתחום - שלא יתבייש לבקש ולשאול את מנהלי המשרד אם ישנה אפשרות לשלב בתוך ההתמחות גם עניינים שקשורים בקידום האישי מקצועי בתחום שלא בהכרח יש לו קשר למשרד. בעיתו - הייתי משוכנע שלא אצליח לשלב בין משרד תובעני לבין המשך הפעילות עם הנוער והילדים. התחוור, ולשמחתי, שהתמחות במשרד שיש בו עומס של עבודה, לא תמיד באה על חשבון ההתפתחות האישית - ולעיתים ניתן למצוא נכונות יפה מצד משרדים גדולים לתת למתמחה גם להשקיע בדברים שהוא אוהב, ומביא יחד עמו.
אדרבא, המשרד היה שותף לפעילות עם הנוער ותרם לה לא מעט. לראייה עורכי דין מהמשרד תרמו בעצמם גם הם במסגרת של משפטים מבוימים והדרכות - למען הקהילה. תודתי על כל אלה לעו"ד אביתר קנולר.
בהצלחה לכולם
|