|
| המוצא של ההלכה והמשפט העברי, ביחס למהימנותו של עד מומחה היא בנויה על חזקה על המומחה כי הוא נאמן וחוות דעתו נכונה, וזאת על סמך ההנחה שאותו מומחה רוצה לשמור על שמו הטוב ועל אמינותו המקצועית. המינוח המקובל בספרות ההלכתית הוא "אומן לא מרע אומנותיה", ובתרגום: אומן (= מומחה) לא פוגע במומחיותו.
אולם, יש הסוברים כי מחמת שכל דעתו של המומחה בנויה על בדיקות רפואיות שונות אזי לא עומדת לו החזקה מכיוון שהוא אינו דובר בשם עצמו אלא בשם ממצאים רפואיים. ולכן אינו נאמן. במחלוקת הנ"ל באה ביתר שאת לידי ביטוי בעניין בדיקת רקמות, בכדי להתיר ממזרים. יש הסוברים כי בדיקת רקמות איננה מהוה ראיה בדין תורה אלא כסניף בלבד. אולם מנגד יש הסוברים שבדיקת רקמות מועילה לפטור ממזונות אך אינה מספיקה לקביעת ממזרות. דעה מעניינת נוספת היא כי בדיקת רקמות, משנתקבלה בעולם אחרי נסיונות רבים כמהימנה ובטוחה, מהוה ראיה על פי ההלכה גם לקביעת ממזרות. עיין אנציקלופדיה הלכתית-רפואית כרך א עמ' 1-6. ספר אסיא ה עמ' 195 הע' 61. נשמת אברהם כרך ג אבהע"ז סי' ד, ס"ק א עמ' ל.
בעיקרון, הכלל הלכתי זה של "אומן לא מרע אומנותיה" יושם ביחס לנאמנות הניתנת לרופאים, אשר חוות דעתם משמשת בסיס לפסיקות הלכתיות בתחומים רבים. קצר המצע מהשתרע, ואין כאן המקום לפרט את מכלול הנושאים בהם נותנת ההלכה משקל ונאמנות לדברי הרופאים. חומר הלכתי רב מובא בספרו של אברהם סופר אברהם, רב ורופא (פרופ' לרפואה בבית חולים שערי צדק בירושלים), בספריו נשמת אדם - הלכות חולים רופאים ורפואה, אשר כתובים על בסיס השולחן ערוך, לחלקיו, כאשר המחבר מביא את אותם סימנים בשולחן ערוך הקשורים לתחום הרפואי ומתחתם מציג הוא את עמדת חכמי ההלכה, כולל חכמי דורנו, בסוגיות אלה.
נסתפק בכמה דוגמאות בתחומים שונים, אשר המשותף להם הוא המעמד החשוב אשר ניתן לרופאים לצורך פסיקת הדין, הלכה למעשה.
בחלק יורה דעה, סימן קנד, א (עמוד מב) מביא המחבר את דברי הרב שלמה זלמן אוירבך: "נראה שבית חולים ציבורי, כיוון שדואג וחרד לשם טוב וגם יש פיקוח של הרבה אנשים, מסתבר דלא מרע נפשייהו". מכוח הנחה זו נפסק שמותר להתאשפז גם בבית חולים שאינו של יהודים, על אף שניתן, לכאורה, להסיק אחרת מדבריו הכלליים של השולחן ערוך, יורה דעה, סימן קנד, סעיף א.
יש לקבל את קביעת הרופאים כי מעוברת נמצאת במצב מסוכן המצדיק הפלה (חלק חושן משפט, סימן תכה, א, 6, עמודים רכד-רכה.)
היתר לשאת אישה שניה, על אף חרם דרבנו גרשום, ניתן לבסס על חוות דעת רופאים כי האישה הראשונה נשתטית (חלק אבן העזר, סימן א, ב, עמוד כ.)
קביעת הרופאים כי האישה במצב רפואי מסוכן, היא אמינה דיה לצורך הכרעה הלכתית כי ניתן להשתמש באמצעי מניעה (חלק אבן העזר, סימן ה, יג (2) ח, עמוד סז והילך(
מהימנות רופאים מתקבלת לצורך הכרעה הלכתית כי הנקה מסוכנת ליילוד (חלק יורה דעה, סימן יג, א, ו, עמוד עט-פב)
פסיקות הלכתיות ביחס לדם נידה ניתן לבסס על דברי רופאים, אשר הם נאמנים (חלק יורה דעה, סימן קפז, ג, ה, עמוד פא-פה).
קביעה הלכתית כי יילוד הוא בר חיות או "טריפה", לעניין קיום טקס פדיון הבן, ניתן לבסס על דברי רופאים, שחוות דעתם נאמנת (חלק יורה דעה, סימן שה, ג, עמוד קצד-קצז)
חכמי ההלכה סומכים על הרופאים לעניין הקביעה כי מחלתו של פלוני היא בגדר פיקוח נפש, שלצורך הטיפול במחלתו ניתן לחלל את השבת (חלק אורח חיים, סימן שכח, לא, עמוד קפה-קפו)
גם פסיקה הלכתית כי חולה נחשב כמסוכן, אשר מותר להאכילו ביום הכיפורים, מבוססת על קביעתם של הרופאים, שחוות דעתם נאמנת (חלק אורח חיים, סימן תריח, ג, עמוד שיא)
יש לציין כי לאחר שקיימת נאמנות למומחה לא יהיה הבדל בין גבר לאשה. וכן פסק הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה הלכה כט פוסק וז"ל: "נאמנת חיה לומר זה הבן כוהן הוא, או לוי, או נתין, או ממזר" יוצא שבתרת ממזרים נאמן אפ' אומן.
|