|
| מדוע הגמ' בגיטין לו: אומרת מנין להפקר בי"ד שהיה הפקר? כשזו דעת רבא זה קצת מובן, כי מדובר על העבר, על תקנת הלל. אך ר' יצחק מדבר במנותק מהסוגיא. מדוע נקט בלשון עבר?
(עלה בדעתי,כהשראה מהקורס של הרב בחלק לגבי התגלות, שמכיוון שהגמ' מחפשת בפשטות מקור מדאו' ובדברי הנביא לא יכולים להיות מקור לכן (בניגוד לנאמר בקורס), היא מדגישה שהנביא מתאר מציאות קיימת שכנראה נמשכה עוד מזמן משה רבינו (ורק במצב כזה יש למתואר בנביא תוקף מדאו', כי הוא מתאר דין קדום שנוהג. אם זה היה ציווי חדש הוא היה רק מדרבנן), ולכן לשון העבר- מניין שכבר בזמן משה הפקר בי"ד היה הפקר- מכך שלאחר זמן, בזמן עזרא, ראשי העם הרשו לעצמם לקחת ולחלק רכוש וזה לא נחשב גזל)
אשמח מאוד לתשובת הרב בנושא...
|