|
| הכתובה ביסודה היא גלגול של המוהר המקראי, ועל כן יש מן החכמים שהסמיכו את הכתובה להלכה המקראית של "כסף ישקול כמוהר הבתולות".
חכמים העבירו את מרכז הכובד של הכתובה מן המוהר אל היות הכתובה חסם בפני גירושין: שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. כמו כן, הכתובה, כדברייך, מהווה מעין רזרבת הכנסה לאשה בעת פקיעת הנישואין.
לכתובה יש תוקף משפטי, וכמוה כהסכם יחסי ממון בין בני זוג (גם עפ"י דרישות חוק יחסי ממון). על כן, ניתן לתבוע את הסכום הנקוב בה (במאמר מוסגר יצויין שפעמים שהחתן והכלה מפריזים בסכום הנקוב, ולאחרונה קבע בד"ר שהפרזה כזו אין לה תוקף. ראי: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/166804).
עם זאת, בד"כ, יחסי הממון בין בני הזוג מוסדרים עפ"י החוק (חלוקת נכסים והסדר איזון משאבים), והכתובה מצויה מחוץ לתמונת ההסדר וחלוקת הרכוש.
|