|
| תודה על תשובתך, אך השאלה הייתה האם מצב זה חל גם במקרה ספציפי שבו ישנו סעיף מפורש בחוק (סעיף 11 לחוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1957) הקובע שכספים אלו אינם ניתנים לעיקול ובלשון החוק:
"הזכות לתגמול אינה ניתנת להעברה, שיעבוד, ערבות או עיקול אלא לשם תשלום מזונות או מילוות שניתנו לנכה מאוצר המדינה"? מכאן משמע שהנוהג לגבי קצבאות נכות אחרים אינו רלוונטי למקרה זה, מאחר והחוק אינו מסייג את איסור העיקול בתקופת זמן.
וכן משמע גם מפסק דין שנתן השופט ד"ר ורדי מבימ"ש מחוזי ת"א בתיק רעא (ת"א) 7767-08-11 הרשות המוסמכת עפ"י חוק נכי רדיפות הנאצים נ' עזבון המנוחה אסתר זנזורי ואח' והובא לידיעתי וברשותך אני מצטט קטע ממנו : "לטעמי, מדובר בזכות אישית לניצול המגשימה את מטרת החוק הסוציאלית לסייע לניצולי השואה לממש את זכויותיהם, ובזכות סוציאלית מיוחדת וייחודית. כפי שצוין על ידינו בעניין חיימוביץ וכפי שצוין ע"י בית המשפט העליון, מדובר בחוק הנושא עמו יעדים סוציאליים מובהקים שיש לפרשו ברוחב לב ובפרשנות ליברלית, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ... זאת, ניתן ללמוד גם מסעיפי החוק הקובעים כי תנאי לתשלום התגמול הינו היות התובע בחיים (סעיף 6א לחוק), שהזכות לתגמול אינה ניתנת להעברה או לשעבוד, אינה יכולה לשמש לערבות ואין להטיל עליה עיקול, דבר המלמד שהגמלה נועדה לסיפוק צורכי מחייתו השוטפים של הזכאי לה (סעיף 11 לחוק), קיומו של הסדר למתן תגמולים לבני משפחה שהיו תלויים בניצול (סעיף 11א' לחוק), והקביעה כי הזכות לתגמולים אינה עוברת ירושה (סעיף 23 לחוק). "
לאור זאת ולהבנתי הפרשנות ועמדת הבנק במקרה דנן היא שגויה. אשמח להבהרה אם אני טועה וחרף סעיף 11 הנ"ל כספים אלו כן ניתנים לעיקול והמקור המשפטי לכך.
|