|
| שלום מיקה, קראתי בכאב את השאלה שלך, שמספרת סיפור של מוות שניתן היה למנוע אותו. אכן - הפיצוי על מותו של אדם מבוגר יהיה נמוך יותר מאשר בסיטואציה בה הוא נשאר בחיים - אך לעתים קרובות יש הצדקה להגיש תביעה בגין מוות כזה שנגרם ברשלנות. הפיצוי בגין מותו של אדם שאינו בשנות ההשתכרות שלו, יהיה מורכב מפיצוי על נזק לא ממוני (קיצור תוחלת החיים) ופיצוי בגין אבדן הכנסות שיכולות היו להצטבר לעזבון לו המנוח היה ממשיך בחייו.
אין חוק שקובע פיצוי מינימלי בגין קיצור תוחלת החיים, ובפסיקה ניתן למצוא פיצויים בטווח שבין 100,000 ש"ח ל-300,000 ש"ח, תלוי בגילו של המנוח, בתוחלת החיים הצפויה לו ותלוי בשופט הדן בתיק.
צריך גם להביא בחשבון את הכנסותיו של המנוח טרם מותו. אם היו הכנסות גבוהות, אז יכול להיות גם רכיב משמעותי בפיצוי בגין "השנים האבודות" בהן יכול היה לצבור עוד נכסים כספיים.
אין ספק שראוי להתייחס בכבוד לחיים של כל אחד, ולא לטפל טיפול רשלני גם באנשים מבוגרים, ואם המוסד הרפואי כשל במילוי חובה זו - ראוי שישלם פיצוי לעזבונו של המנוח.
בברכה,
ורד פרי, עו"ד
מנהלת פורום רשלנות רפואית
הרי גלעד 5, רמת גן
טלפון: 03-6136248; מייל: veredpery@barak.net.il
|