פרעתי

עו"ד פתחה תיק בהוצל"פ לאב בנה, ובה הגישה מאות קבלות מזוייפות על קייטנות שלא היו, חוגים שלא נבראו, צהרונים שהקטין לא נכח בהם, קבלות רפואיות מזוייפות על טיפולים ותרופות שמעולם הקטין לא קיבל וכדו.

האב הגיש תגובתו לרשמת ההוצל"פ וזו הפנתה אותו למשטרה, תוך טענה שבית המשפט אינו גוף חוקר זיופים וכאמור חייבה את האב לשלם מחציות, כמעט על כל הקבלות המזוייפות.

האב פנה למשטרה, ובעקבות כך, הוגש כתב אישום פלילי חמור ביותר (ע"י הפרקליטות) נגד האימא, שהינה עורכת דין בעצמה הכולל ריבוי עברות של זיוף, מרמה וקבלת דבר במרמה (כתב האישום המקורי כולל 97 קבלות מזוייפות בסך כולל 88,610 ש"ח). האם הורשעה בעסקת טיעון והשופט דרור קלייטמן גזר את דינה ופסק מילים קשות על אופן התנהלותה הפלילי בפני כבוד רשמת ההוצל"פ, שהינו מושרש בה ועמוק.

אציין, כי בעסקת הטיעון לא נכללו כל הקבלות המזוייפות בתיק לצערי (אלא רק 44 קבלות, בסוך כולל של 53,460 ש"ח, מתוך מאות קבלות מזוייפות).

השאלה שלי: האם יש לאב עלה מספקת ומוצדקת לבקש דחייה על הסף של כלל התביעה של האם בהוצל"פ? שהרי לא מדובר פה בחוסר תום לב קיצוני בלבד של האם העבריינית, אלא במעשי מרמה וזיוף שהוכחו בערכאה פלילית. מה גם, שלאחר ההרשעה - האם (התובעת) גם לא חזרה בה מהקבלות האחרות המזוייפות שלא נכללו בעסקת הטיעון.

אודה לתשובה מנומקת. ואם יש פסיקות בג"צ בנושא - אשמח לדעת.

תודה מראש.

הילה