|
| ירדן שלום,
נקודת המוצא לתשובתי היא כי ההסכם נחתם על ידי הרוב המינימלי הנדרש לביצוע הפרויקט וכן גם על ידי היזם. שאם לא כך הדבר - בהעדר חתימת הרוב המינימלי הנדרש - הרי שאין כל הבדל בין סירוב דייר המוגדר "קשיש" שסיבותיו עמו ובין סירוב דייר בן 20 שסיבותיו והתנגדותו עימו.
אם וככל שנחתם ההסכם על ידי הרוב המינימלי הנדרש וקיים הסכם בר תוקף, הרי שלאחר שיינתן היתר בתנאים ניתן יהיה לנקוט בהליכי כנגד אותו דייר סרבן, הגם כי הינו מוגדר "קשיש". במקרה של דייר המוגדר "קשיש" עומדות לצידו זכויות שאינן ניתנות למי שאיננו מוגדר "קשיש". המפקח/ת על הבתים המשותפים יבחן התביעה הן לאור שמירת זכויות הדייר המוגדר "קשיש" לצד נימוקי סירובו - ובכפוף לכך ניתן לחייב גם דייר "קשיש" חיוב שיאפשר ביצוע הפרויקט. דרך המלך, כמובן, היא להגיע להבנות מבלי להידרש להליכי דייר סרבן, תוך הבנה של הקשיים מיוחדים איתם מתמודדים "קשישים".
מקווה שהייתי לך לעזר,
|