|
| שלום
הייתי בזוגיות 10 שנים, מתוכם 6 שנים נשואים. במשך 8 שנים סירבתי להביא ילדים עקב 50 אחוזי נכות שיש לי וגם מכיוון שרציתי להביא ילדים כאשר אין צורך לשלם שכירות. אבא שלי עזר לנו.
לאחר מכן עשינו טיפולי פוריות על מנת להביא ילדים, היא לא נקלטה במקרה.
עשיתי זאת מתוך כוונה ברורה להיות אבא של הילדים שלי.
להפתעתי, 3 חודשים בערך לאחר שהיא נקלטה (מקווה שזה בסדר להשתמש במושג הזה) היא התחילה להתייחס אלי בצורה נבזית. הפסיקה להתייחס אלי כבן זוג או אפילו כבן אדם.
לאחר הלידה היא התחילה בהליכי גירושין. כחלק מהמשחק שלה שכביכול להראות שהיא לא סתם עוזבת, היא פתחה הליכי גירושין תוך כדי ייעוץ זוגי.
המטפלת של הייעוץ הזוגי אמרה לגרושתי שלא עושים 2 דברים כאלו במקביל כאשר יש רצון לשקם את הזוגיות.
לאחר מכן היה את הסיפור עם המשטרה, אתם יודעים... מגישה תלונות שווא וכו' לצערה היא הייתה מצולמת כאשר היא זאת שמרביצה לי ואף בפעם נוספת הרביצה לי בנוכחותו של שוטר אשר עיכב אותה, זאת ללא שום התגרות מצידי ולהפתעתו של השוטר.
במהלך הליכי גירושין עברה לעיר אחרת מבלי שאדע על כך ואף רשמה את הילדים למעון מבלי שאדע על כך. למעשה היא מנעה ממני להיות איתה ביומם הראשון במעון.
את יום ההולדת הראשון והשני שלהם חגגה בלעדי כאשר היא לקחה את הילדים ונעלמה איתם. אין לי שום תמונה איתם מיום הולדתם.
במהלך הגירושין היא נעלמה עם הילדים לשבועיים כאשר היא לא עונה לאף שיחה או הודעה. הגשתי תלונה במשטרה והוצאתי צו עיכוב יציאה מן הארץ.
אני מרגיש מרומה, אני חושב שלא מדובר ברשלנות אלא שנסיבות המקרה מעידות על עוולת מרמה ועוגמת נפש, ניצול של גבר שלא בתום לב.
אני מתלבט בנוגע להגשת תביעה נגדה ומתלבט אם יש סיכוי שהשופט/ת יראה שמדובר במרמה או שמא נדרשת רמת הוכחה גבוהה יותר מהראיות הנסיבתיות שהצגתי לפניכם.
כיום אינני יכול להיות חלק מהחיים של הילדים שלי בעקבות חוק חזקת הגיל הרך (הקובע הורה משמורן על פי איבר מינו).
נ.ב אין בכוונתי לחסוך משהו מילדיי היקרים אך לא זה ההסכם לכאורה שבגינו הסכמתי לעשות איתה טיפולי פוריות. לו היה חשש מינימלי שזה מה שיקרה הייתי נמנע מכך כמובן.
הילדים בני שנתיים וחצי, בן ובת.
תודה
|