ביום 17/7/2019 נאלצתי לעמוד עם רכבי בחניה פריקה וטעינה בדרך ההגנה מס' 51 בתל אביב לצורך רכישת חבית צבע סופרקריל 18 ליטר ובמשקל של כ- 5 ק"ג מחנות טמבור נתן משה. קיבלתי דוח של 250 ש"ח הואיל והוצב תמרור בסמוך לחנות המתיר חניה לכלי רכב מסחריים בלבד (המוגדרים ברישיונם "משא", "אחוד" ו"מסחרי").
בע"פ 2940/94 צבי לוין נ' מדינת ישראל נקבע כי תמרור פריקה וטעינה ליד בית העסקה נועד לאפשר גם לצרכנים בעלי כלי רכב פרטיים לבצע העמסה של מטענים כבדים בסמוך לבית העסק לגבי מטענים שיש קושי בטלטולם למרחק ניכר. טענתי כי עירית תל אביב הציבה את התמרור מטעמים פסולים, בצורה בלתי סבירה ומנוגדת לתכלית החוק ליד עסק המשרת לקוחות קמעונאים והמטרה היא העיקרית היא לאפשר סחיטת כספים חזירית מתושבים לקופת העירייה.
ברצוני לערער לבית המשפט המחוזי.
אשמח לקבל עצתכם:
1. היכן מוסדרת סמכותה בתקנות התעבורה סמכותה הספציפית של רשות מקומית להגביל חניה ועצירה לרכבים מסחריים בלבד בסמוך לתמרור של פריקה וטעינה (לא מצאתי בתקנות התעבורה) 2. האם ניתן לתקוף החלטה כזו בבית המשפט בטענה שהתמרור הוצב שלא כדין משיקולים זרים/פסולים נוכח היותו של בית העסק מספק מוצרי אינסטלציה ובנין ללקוחות קמעוניים 3. האם יתכן שתמרור מסוג כזה הוצב לידי החנות ללא שיתוף הבעלים בהחלטה, והאם הרשות המקומית מחויבת להביא בחשבון את שיקוליו של בית העסק לפני הצבה של הגבלת התמרור?
|