|
| שלום רב
סליחה על אורך ההודעה.
רכשנו בית פרטי בישוב קהילתי- דו משפחתי.
התחלנו שיפוצים (כמובן באישור והיתר ועדות וכו) במרץ 2018 ונכנסנו לבית ב 11/18.
עוד בזמן השיפוצים החלה מתיחות משמעותית עם השכנה בדו, היות והשיפוצים (כמצופה) גרמו לאבק ולכלוך גם אצלה. אנו מצידנו הורינו לפועלים שיעברו אצלה בכל יום עם סיום העבודה וינקו אצלה, ואף וידאנו שזה נעשה.
מספר פעמים בחילופי דברים שהיו מולה היא הודתה שאין לה טענות לפועלים- שהם בסדר גמור- ורק אנחנו לא בסדר.
היא ידועה כאישה לכאורה ״מעורערת״ , שומעת רדיו בקולי קולות ונוטה לריב עם כולם (זה מידע שקיבלנו עוד לפני תחילת השיפוצים משכנים אחרים ברחוב).
כשהיא נכנסת למוד תוקפני היא מתחילה לקלל- עוד בזמן השיפוצים היא איחלה לי שאלבש שחורים על בעלי, שהיא תהרוס לנו את הבית ושאר פנינים. הקלטתי אותה ואמרתי לה שאני מקליטה והיא פשוט המשיכה.
כאשר פנתה אלינו נקודתית בסיום הבנייה עם נזקים שנגרמו לה- וידאנו שהקבלן יתקן הכל, וכשהיא והגרוש שלה לא התקשרו לקבוע איתו- קידמנו את זה מצידנו כדי לוודא שהכל יתוקן עוד לפני שאנחנו בכלל עברנו לבית- בעיקר כי קיווינו שאם הכל יסודר לשביעות רצונה, והיות והעבודות כבר נגמרו- היא תירגע וניתן יהיה לגור בשלווה.
קצת לפני המעבר, לרגל השנה החדשה, הבאנו לה ולשכנה מהצד השני עציץ עם ברכה. היא סירבה לתת לנו להיכנס, אז השארנו העציץ מחוץ לשער שלה. למחרת מצאנו אותו בתוך החצר שלנו- היא פשוט הזיזה את גדר היוטה (שאז היתה הגדר בינינו) והחזירה את העציץ.
בהזדמנות אחרת, יצאתי בבוקר מהבית ובדיוק היא והגרוש שלה יצאו מהשער שלהם. אמרתי ״בוקר טוב״. בתגובה היא החלה לקלל אותי - בוקר טוב? בוקר טוב היא אומרת לי? בוקר רע שיהיה לך״ ועוד ועוד. נכנסתי לרכב בלי לענות כדי לא לשמוע את המשך המלל. אנחנו אוטוטו שנה גרים בבית. בית חלומות שלנו. אבל אני מרגישה חלק גדול מהזמן תחת סוג של התעללות.
היא שומעת רדיו בווליום גבוה מאד כמעט כל יום מ 6:30-7 בבוקר ועד לפחות 22:00-23:00 (למעט כשהילדים שלה מבקרים וכד).
היא תמיד עם כל דלתות הבית פתוחות (דלת החזית וויטרינת החצר) - גם בשיא החום- כך שהרעש מטרטר בלי הפסקה, בייחוד שמדובר ביישוב קהילתי שקט לחלוטין.
אם היא שומעת אותנו בחצר האחורית, מדברים בינינו בשקט/ היא מעירה ומקללת בקול מספיק חזק שנשמע- לרוב זה מכוון כלפיי. אנחנו שותלים פרחים ומדברים בינינו איפה לשים מה, והיא אומרת ״רק מפגרים מטומטמים שותלים ביום כזה״.
בעלי ניסה לתלות אדנית על הגדר המפרידה בינינו/ היא טענה שזה על הגדר שלה, עלתה על סולם וניסתה להפיל את האדנית (למרות שבעלי מייד התכוון להזיז את זה ל״צד שלנו״.
התחילה לדבר על הסמרטוטים שאני תולה ועוד מיני דברים עליי (מעולם לא תליתי אפילו בגד בחצר האחורית, למרות שזו החצר שלי וזו זכותי).
באותו יום אני התקשרתי למשטרה- אך ברגע האחרון החלטתי לא להזמין משטרה. המוקד בכל מקרה אמרו לי שניכנס הביתה וננתק איתה מגע. זה מה שעשינו. קראתי לבעלי ואמרתי לו שהמשטרה אמרה שניכנס הביתה ונסגור הדלת. היא כתגובה התקשרה למשטרה בעצמה והזמינה אותם, כשכל הזמן הזה היא המשיכה לעמוד מעל הגדר על סולם ולתצפת לשטח שלנו- כחצי שעה, ואני נאלצתי להתחבא בביתי שלי.
כשהמשטרה הגיעה הסברנו את הצד שלנו. כששאלו אותה אם איימנו עליה או משהו היא לא יכלה לשקר/ ואמרה שלא, אבל שאנחנו זורקים לה דברים לחצר. (שקר מוחלט כמובן). כשהשוטרים שאלו האם יכול להיות שפשוט עפים דברים עם הרוח או מהבתים מעל- היא הודתה שאפשרי.
אנחנו זוג עדיין ללא ילדים, רוב הזמן בעבודה. כשאנחנו בבית אנחנו שקטים, לא שומעים מוסיקה בקולי קולות, מקפידים להתחשב בווליום הטלויזיה, לעיתים נדירות מדברים בקול רם. כמובן גם שבקיץ אנחנו עם מזגנים אז הבית תמיד סגור, ובחורף סגור בגלל הקןר- כלומר שלא כאצלה, שכל חייה מתנהלים עם דלתות פתוחות ובווליום גבוה, אנחנו משתדלים לשמור את חיינו לעצמנו. זה לא עוזר. שמעתי אותה מספרת לאנשים בטלפון בקולי קולות כשהיא בחצר, שקרים עלינו. שכל הזמן יש צעקות וריבים ועוד מיני שקרים נוראיים. רק השבוע שוב סידרנו דברים בגינה, מדברים בכוונה בקול ממש שקט כדי לא לעורר אותה מרבצה, ואז בעלי הוריד את האדנית ההיא (שנמצאת לחלוטין על הגדר שלנו) והיא שוב החלה להתלונן ולדבר על הטמטום שלי ועוד כהנה וכהנה. לא הגבנו כי לא רצינו להיכנס לריב, ולמזלנו כמה דק אחכ החברה של הבן נכנסה והיא ישר שינתה את עורה ״חג שמח״ ונחמדות ורגיעה.
היו כמה ימי שקט כשהילדים שלה היו אצלה ואז שוב החל הרגיו בקולי קולות.
בעלי ביקש ממנה, מעבר לגדר- להנמיך בבקשה כי זה מפריע לנו- היא התנהגה כאילו היא לא שומעת אותו. הוא ביקש עוד כמה פעמים והיא התעלמה. שלח לה סמס מנומס, שהיא כנראה לא שמעה אותו כשפנה אליה אבל הוא מבקש חהנמיך את הרדיו כי זה מפריע- לא הגיבה.
למחרת שוב- אותו תהליך בדיוק.
היא עושה כל מה שהיא רוצה אבל בגלל שהיא מבוגרת ולכאורה יש לה בעיה , ויש לה קול רועד/ היא מציגה עצמה כחלשה, כאשר למעשה היא נוהגת בבריונות.
אני לא מסוגלת לשבת בחצר שלי עם בעלי כי היא מתחילה עם הדיבורים שלה, או שאני נאלצת לשמוע את הרדיו הבלתי נפסק שלה. אני יוצאת או נכנסת הביתה ותמיד יש סיכוי שהיא תשמע אותי ותגיד משהו (רק היום יצאנו מהבית, אפילו לא דיברנו בינינו מילה- ואנחנו שומעים אותה אומרת למישהו- הכל אני שומעת, כשהם מחרבנים, כשהם משתינים- הכל״.
(התייחסות כנראה לשירותי אורחים שממוקמים מול שביל הגישה לבית. היות והיא תמיד עם דלת פתוחה, והיא תמיד בבית- היא לא עובדת- אכן כנראה היא שומעת).
אני מרגישה תחת התעללות מתמשכת.
אני יודעת שהיא מתנהגת גם לשכנים אחרים בצורה מרושעת. כך השכנה השניה שלנו- אישה מבוגרת בשנות ה 80, ביקשה ממנה פעם להנמיך את הרדיו והיא צעקה עליה שזה לא עניינה. שכנה אחרת עצרה להתלונן על משהן שהיא עשתה והיא ענתה לה כנראה בצורה בוטה מאד (לא שמעתי את כל חילופי הדברים- רק כהשכנה הזו, שהיתה עם נכדתה הקטנה- אמרה לה- איך את מדברת אליי, את רןאה בת כמה אני?).
בגלל שיש לה שם של מעורערת מי שמכיר אותה והתעמת איתה מוותר בגלל מצבה הנפשי לכאורה, בעוד שלאחרים היא יודעת להיראות מקסימה וחביבה ובלתי מזיקה. עם זאת, בעיניי , היכולת לעבור ממצב של תוקפנות לחיוך של סבר פנים ונחמדות מתוקה כדבש כאשר היא צריכה להיראות טוב לפני החברה של הבן- כל אלו מראים שיש לה בוחן מציאוח ושהיא לחלוטין שולטת בתגובות שלה. חשוב גם לציין שמאז שעברנו, מרבית התקפי הקללות בכלל לא נעשו בעקבות דין ודברים איתה- אלא כתוצאה מזה שהיא פשוט לא נותנת לנו מרחב מחיה.
אני אמורה ללדת בקרוב, ואהיה בבית בחופשת הלידה- ובמקום לצפות לרגע הזה באושר גדול (לידה ראשונה לאחר שנים של טיפולים) כל פעם שהיא אןמרת משהו או מפציצה עם הרדיו וכו- אני בחרדה- איך אתמודד גם איתה ועם הרעש כשאני עם תינוקת בבית? ועוד בחורף. יש כאלו שיכולים להתעלם מזה, כאילו זה העד נביחות של כלב. אני לא מצליחה. פשוט לא מצליחה. היא יושבת עם הילדים שלה בחצר וצוחקת, או עובדת בגינה שלה ואני נמנעת. נמנעת ממנה, מהרעל שלה, מהרעש שלה. אלמלא השקענו כל כך הרבה בשיפוצים ובבית, הייתי שוקלת לעבור, אבל זו לא אופציה. הבית הזה הוא בית חלומות שלנו ועברנו הרבה כדי להגיע אליו, ואבסורד לוותר עליו עכשיו ולעבור את כל הסרט של מעבר מחדש, בטח עכשיו.
השאלה היא האם בכלל יש משהו שניתן לעשות?
אני יודעת שאני יכולה לנסות להזמין משטרה כל פעם על הרדיו אבל לא יודעת אם היא עוברת את הדציבלים בחןק (למרות שנראה לי שכן) או שהיא תנמיך ברגע שהמשטרה תגיע . זה גם לא נראה לי פתרון ישים להזמין משטרה כל יום.
מצד שני נראה לי אבסורד שאני אמורה לבלוע את הקרפדה הענקית הזו ולהסתגל לחיות כך- להנות אם יש תק שקט, ולדעת שכל מילה או קול או סתם- כניסה לבית שלי- יכולה לעורר את השד מרבצו.
אשמח לתובנה או עצה ומצטערת על הגודש המילולי.
|