רונן, שלום, בראש ובראשונה אבקש להשתתף בצערך הכבד על אובדן אמך. בכל גיל קשה ומטלטל לאבד הורה, קל וחומר משאתה חש שהפטירה היתה בטרם עת. לצערי, אינני אשת בשורות. אחותך, כאפוטרופא של אמך, היתה רשאית ומוסמכת לקבל החלטות רפואיות בשמה, גם אם אינך תומך בהן. חזקה שהבחירה באחותך כאפוטרופא נעשתה ממניעים ענייניים, שבאו לידי ביטוי בפסק הדין. אם היו לך השגות על מינויה של אחותך, היה עליך להגיש ערעור בזמן אמת לבית המשפט המחוזי. מתקבל על הדעת כי אחותך סברה שאמך לא היתה רוצה הארכת חיים באמצעים הירואיים. זו בדיוק הסיבה שאנו ממליצים לכל אדם להשאיר הוראות מסודרות לגבי מצבים של אי כשירות ולגבי מצבים מסכני חיים בפרט, הכל על מנת שלא יהיו חילוקי דעות בין האחים. אני מבינה את הכאב העז שאתה חש, ואת התחושה שהאסון יכל להימנע. יחד עם זאת, הייתי ממליצה לך להתמקד בעיבוד האבל ובשיקום, ולא בהליכים משפטיים העלולים להיות חסרי בסיס. הלוואי שתמצא נחמה פורתא בזיכרונה של אמך, כפי שהיתה, ובידיעה כי אולי נחסכו ממנה שנים של סבל וחוסר אונים. בלי להכיר את הנפשות הפועלות, ברור לי כשמש שאמך ז"ל לא היתה רוצה ששני ילדיה יתכתשו בבתי משפט. בהצלחה ובאיחולי בריאות ואורך ימים, רוית
בברכה,
רוית טוב-לי, עו"ד
מנהלת פורום דיני משפחה
דניאל פריש 3, תל אביב
טל': 03-6078888; מייל: ravit@tovly.co.il
|