|
| גלית שלום
עורך דין המייצג עצמו ומבקש לייצג גם את הצד שכנגד עשוי למצוא עצמו במצב של ניגוד עניינים כמפורט בסעיף 14 ו 16 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו - 1986.
הפסיקה מלמדת כי די בחשש לניגוד ענייניים כדי לאסור את המצב.
"האיסור אינו רק על שיקול הדעת עצמו
בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד
עניינים. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה
ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר
והגון, בחינת אל תביאונו לידי ניסיון. על כן, אין צורך להוכיח בפועל קיומו של
ניגוד עניינים. די בכך שקיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים. אפשרות ממשית זו
נמדדת באמות מידה אובייקטיביות, ולא על פי חששותיו הסובייקטיביים של צד זה או
אחר."
אני סבור שעורך הדין כבעל דין (בעל זכויות בדירה הנמכרת) אינו יכול לייצג נאמנה את המוכר, שכן עמידה על זכויותיו המלאות לרבות סנקציות מתאימות שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרס האישי שלו - לדוגמה.
מקווה שסייעתי.
בברכה,
מייק יורק, עו"ד
מנהל פורום אתיקה מקצועית
יגאל אלון 126, תל אביב
טל': 03-9445065 ; מייל: etika@advocate.cc
|