|
| שלום,
כאשר אדם נדרש להתמודד עם כתב אישום, אחת הדרכים שהחוק מאפשר לו הוא הגנה מן הצדק. אחד המאפיינים של הגנה זו היא טענה לאכיפה בררנית. כדי להוכיח אכיפה בררנית, הנאשם צריך להציג תשתית עובדתית שנגדו הוגש כתב אישום, כאשר בנסיבות דומות או זהות, נגד אחרים לא הוגש כתב אישום.
שאלתי היא: מה עמדת המשפט העברי בנסיבות בהן אדם מתגונן נגד כתב אישום, בכלים שהחוק מקנה לו, אך בפועל יש בכך סוג של הלשנה על אחרים?
נ.ב. - ברור שהמטרה של הנאשם אינה שגם אחרים יועמדו לדין, אלא רק שכתב האישום נגדו, יבוטל.
תודתי מראש
|