|
| 1. סעיף 2(5) לחוק
הגנת הפרטיות אוסר להעתיק מכתב שלא נועד
לפרסום או להשתמש בתוכנו בלי רשות מהנמען
או מהכותב. מכאן נובע
לכאורה, שפרסום המכתב
על-ידי הנמען, ואף
על-ידי צד שלישי ברשות
הנמען, מותר. ואמנם
נפסק, כי "החוק
קובע הנחה, בין אם מוצדקת
ובין אם לאו, שמי שכותב
מכתב לאחר, ולו גם בעל
אופי פרטי, מוותר על
פרטיות מלאה בעצם שליחתו" (המ'
(מחוזי, ת"א)
5360/85, ברוך אבו-חצירה
נגד העיתון חדשות ואחרים). עם
זאת:
2. לכותב המכתב, או
לאדם אחר שנזכר בו (למשל,
לקוח של עורך דין),
עשויות להיות טענות לפי
סעיפי חוק אחרים, למשל:
שהמכתב מכיל ידיעות על
ענייניו הפרטיים, שמסירתם
לאחר היא פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(9)
לחוק הנ"ל;
או שהמכתב מכיל לשון הרע
עליו. אך גם כנגד טענות
אלה יוכל המפרסם להתגונן בטיעוני הגנה
מחוק הגנת הפרטיות או מחוק איסור לשון
הרע, למשל, שהפרסום
אמת ויש בו עניין ציבורי, או
שהוא נעשה בתום לב כדי להגן על עניין אישי
כשר של המפרסם.
3. כותב המכתב עשוי גם להעלות
טענה יצירתית, שהמכתב
הוא יצירה ספרותית שלו, שפרסומה
אסור בלי רשותו לפי חוק זכות יוצרים.
אך גם בזו לא ייסכר פיו של
המפרסם, שכן יוכל לטעון
כנגדה, בין היתר,
שהפרסום שעשה הוא שימוש
הוגן לשם ביקורת, המותר
לפי סעיף 19 לחוק.
4. סיכומו של דבר, אין
לי תשובה חד-משמעית
המתאימה לכל מקרה, אך
על פני הדברים, להערכתי,
רוב הסיכויים שהפרסום מותר.
|