נתן וטלי הכירו לפני כחמש עשרה שנים והם נשאו ונולדו להם שלושה ילדים. גם טלי וגם נתן סיימו לפני הנישואין תואר ראשון במחשבים, אך כשנולדו הילדים טלי נשארה עמם בבית ולא המשיכה בקריירה ששאפה לפתח. זאת, מאחר שנתן הודיע לה, כי הוא לא מתכוון לשוב מוקדם הביתה על מנת לטפל בילדים, אף לא במהלך חלק מן השבוע והוא המשיך ופיתח לעצמו קריירה משגשגת בתחום ההייטק. 15 שנים לאחר מכן, כשהם ביקשו להתגרש, טלי עמדה בפני שוקת שבורה, שכן, היא עבדה בעבודה פשוטה אשר איפשרה לה לשוב מידי יום בשעה מוקדמת הביתה ולגדל את הילדים והשתכרה סכום של 5000 ₪ לחודש, בעוד נתן השתכר סכום של 30,000 ₪ לחודש והוסיף להתקדם בתחומו. במצב זה, כשטלי היתה מה שקרוי ,"בת הזוג הביתית", נראה כי לעת גירושין, מגיע לה פיצוי בגין ההפרש שנוצר בשכרם.
סעיף 8(2) לחוק יחסי הממון קובע כי: " ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים: (2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;"
סעיף 8 לחוק יחסי ממון הוא סעיף קורקטיבי, אשר מאפשר לביהמ"ש להשתמש בשיקולי צדק והגינות, על מנת ליצור שוויון בין שני בני הזוג המתגרשים, במקום בו צד אחד יוצא מן הנישואין במצב כלכלי מצויין בעוד הצד השני יוצא מן הנישואין במצב כלכלי גרוע.
בתיק שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, קבעה לאחרונה כבוד השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה, כי רופא יעביר לאשתו 200,000 ₪ לעת גירושין – פיצוי בגין איזון כושר השתכרות, מאחר שהוא עבד והתקדם בתחומו בעוד היא אמנם עשתה תארים אקדמאים, אבל היתה מה שקרוי "בת הזוג הביתית" והקדישה את מירב זמנה לטיפול בילדים ולא לקידומה העצמי ולאור זאת, נוצר ביניהם פער גדול בכושר ההשתכרות.
חוק יחסי ממון לא מגדיר מהן הנסיבות המיוחדות המצדיקות סטייה מכלל האיזון השווה, אך מעיון בפסיקה עולה, כי נעשה שימוש בסעיף זה כשהוכחה הברחת נכסים, במקרים של אלימות קשה וממושכת במיוחד ובמקרים מיוחדים בהם חוסר הסימטריה הכלכלית זועק לשמיים.
כבוד השופטת בתיק זה, מסכימה עם עמדתו של פרופסור שחר ליפשיץ במאמרו "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון", חוקים א' (2009) 227 בעמ' 298, שם נאמר כי: " אין להפוך את חלוקת כושר ההשתכרות לתרופה הניתנת בכל תיק ותיק, יש לשמר אותה למקרים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם וניתן לייחס פער זה לחלוקת תפקידים לא שוויונית בעת הנישואים".
במקרה נשוא תיק זה, כמו במקרה של טלי ושל נתן, האישה נשאה ברב המכריע של הטיפול בילדים ובמשק הבית, לפחות בשנים הראשונות לחייהם ועבדה במתכונת מותאמת לצרכי הילדים והתא המשפחתי ובכך שחררה את הבעל לעבוד ולהתקדם, מה שמשליך באופן ישיר על גובה הכנסתם לעת גירושין.
גובה הפיצוי ל"בת הזוג הביתית", הנו בגין תרומתה לפיתוח הקריירה וכושר ההשתכרות של בעלה ונובע גם מעקרון של "צדק חלוקתי". יש כמובן להתחשב בנסיבות כל מקרה ומקרה. בתיק זה, המשפחה נאלצה לעבור מקום מגורים פעמים רבות בעקבות האב והאם פגעה בפרנסתה ובכושר השתכרותה, אך בשלבים מאוחרים יותר, היא עשתה אף לעצמה ועשתה תארים אקדמאים. כמו כן, חלוקת הרכוש בין הצדדים, תביא את המצב הכלכלי של האישה למצב סביר באופן יחסי.
עוד נקבע, כי "יש לזכור כי, מן הראוי שהשימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ייעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר. עצם יישומו של סעיף זה, פוגע בוודאות המשפטית ובציפיות הצדדים. כמו כן, יש בו גם משום פגיעה בזכות הקניין של בן הזוג שמחצית הרכוש הינה שלו (זכות, שכיום היא חוקתית, מכוח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם"), ובית המשפט מכוח סעיף 8(2) הנ"ל, רוצה לקחת חלק מרכוש זה ולהעבירו לבן הזוג האחר."
יחד עם זאת, כששני בני זוג יוצאים מן הנישואין, מן הראוי להעמיד את מצבם על אדנים דומים ולסייע למי שוויתר על כושר השתכרותו לטובת בן זוגו ובגין כך יצא במצב כלכלי גרוע מקשר הנישואין. גם כשמסתיים פרק הנישואין ובפרט כשמדובר באנשים שהיו נשואים שנים רבות, מן הראוי כי היחס ביניהם יהיה של "אדם לאדם – אדם" ולא של "אדם לאדם זאב".
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו
מתיימר להיות מדויק ו'/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל
דעת עצמו בלבד.