אחריות מקצועית של עורכי דין - האם יכולים לייצג שני צדדים יחד?

את מקצוע עריכת הדין, רודף בראש ובראשונה מוטו, הלא הוא "כבוד המקצוע". 

כבוד המקצוע הוא ביטוי רחב מאוד, הכולל ויכול לכלול בחובו מגוון גדול של סיטואציות, בהן מקצוע עריכת הדין בא לידי ביזוי או שאותן סיטואציות אינן מייצגות את עורך הדין בכבוד.

על כן, בא המחוקק וחוקק את כללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו 1986. בתקנות אלו, כתוב מפורשות כי כלל הוא, שעו"ד לא ייצג שני צדדים בכמה מקרים. אחד מהם הוא כאשר שני הצדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין^[1], לדוגמא: שני נתבעים גם אם אינם מוגדרים כיריבים או שני נאשמים שאחד מטיל על השני אחריות^[2]. יש לציין כי מדובר ב"אותו עניין", על כן, אין מניעה כי עו"ד ייצג במקביל את לקוחו ואת הצד שכנגד בשתי תביעות שונות שאין קשר ביניהן כלל. 

הפסיקה הרחיבה בעניין זה רבות ונתנה פרשנותה: למשל עלה הצורך בביאור המונח "באותו עניין". ובכן, נקבע כי מן הראוי להתייחס למונח זה באופן הרחב החל על אותם נושאים אשר בדרך הטבע ומידת ההיגיון קשורים באותו עניין, ולא בפרשנות הדווקנית והצרה^[3].

השופט ברק מבאר הטעם להיבט הנוקשה בנושא זה, ומדגיש כי הכלל אוסר על אדם להימצא במצב של ניגוד עניינים, בין היתר בשיקול הדעת עצמו בביצוע פעולה או תפקיד מסוים. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע - כלל הצופה את פני העתיד^[4], שכן מן הראוי הוא שלקוח יוכל לתת אמון בעורך דינו וברו"ח שלו כבעצמו^[5].

כמו להמון כללים וחוקים בעולם המשפט, גם לכלל זה ישנו חריג: עו"ד רשאי לייצג שני צדדים מנוגדים לאותו עניין במקרים הבאים^[6]:

א. כאשר הצדדים הסכימו בכתב כי הטיפול בעניין יעשה בידי אותו עורך הדין. 

ב. עורך דין רשאי לערוך הסכם עבור שני צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים ובלבד שהדבר יצוין מפורשות בהסכם (לדוג' הסכמי שכירות ומכר של דירות).

ד"ר גבריאל קלינג בספרו "אתיקה בעריכת הדין", נותן טעם להיתר ומסביר כי: "ההיתר לכך אינו נובע מהשקפה הממעיטה במשקלו של ניגוד עניינים... [אלא ש]הציבור לא היה מוכן לקבל "גזירה" שיש צורך להעסיק שני עורכי דין והיה רואה בכך דרך לספק תעסוקה לעורכי דין"^[7].

בסופו של דבר, עורך הדין חייב לדאוג כי יפעל לטובת לקוחו במסירות ובנאמנות כפי שמחייב אותו חוק לשכת עורכי הדין^[8]. במצב בו לוקח עורך הדין ייצוג של שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים שהסכימו לכך, יוצר על עצמו עוה"ד מעמסה קשה למדי שעה שהוא מתיימר לשרתם במקצועיות וניטרליות מוחלטת. על כן, עצם היענותו החיובית לייצגם, איננה פוטרת אותו מחובה אלמנטרית זו, ועליו לשאת בתוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם^[9].

__________________________________________

[1] סע' 14(ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986.

[2] ד"ר גבריאל קלינג, "אתיקה בעריכת הדין", ההוצאה לאור של לשכת עוה"ד, התשס"א, 166 סע' 5.4, 167 סע' 5.6.

[3] בד"מ (י-ם) 3/78, 9 [2], 98.

[4] ת.א מח' י-ם 3324/01 אלמוני נ' עו"ד פלוני (2001).

[5] פרופ' אהרון ברק, "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד", משפטים י, תש"מ, 11,16.

[6] סע' 14(ד) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986.

[7] ד"ר גבריאל קלינג, "אתיקה בעריכת הדין", ההוצאה לאור של לשכת עוה"ד, התשס"א, 166.

[8] סע' 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961.

[9] על"ע 2/80 עו"ד פלוני נגד הוועד המחוזי (1980).