צוואה מאוחרת או מתנה: מה גובר?

רבים אינם יודעים זאת, אך הענקת מתנה היא "עסקה" לכל דבר ועניין. לכן, ככזו, פעולת ההענקה איננה מצויה "מחוץ לחוק" והמשפט מבקש להסדיר את התחום באמצעות דיני החוזים הכלליים וחוק ספציפי שנחקק בישראל לפני כיובל - חוק המתנה.

החוק, כמובן, אינו מפקיע מאיתנו את הזכות לתת מתנות, אך הוא מבהיר כיצד "נכון" לעשות זאת. החוק גם מודע לטבעה ההפכפך של נפש האדם, וישנם מצבים שבהם הוא מכיר בזכותו של מי שהתחייב לתת מתנה לחזור בו מהבטחתו.

חשוב לדעת שבהתאם לחוק אין אפשרות לבטל מתנה לאחר שפעולת ההענקה כבר הושלמה. שונים הדברים שעה שמדובר בהתחייבות (הבטחה) לתת מתנה. אם, למשל, התחייבנו לתת את דירתנו במתנה לבן (ולא מדובר בהבטחה בעל-פה), במצבים מסוימים חוק המתנה מאפשר לנו לבטל את ההתחייבות לפני שהשלמנו את העברת הבעלות בנכס.

החוק מכיר בשלושה סוגי מקרים המצדיקים ביטול של התחייבות למתנה. 

במצב הראשון, ניתן לחזור מההתחייבות אם הבן "שינה את מצבו לרעה" בהסתמך על ההתחייבות. מה הפירוש? לדוגמה, אם הבן הסתמך על ההתחייבות שלנו, מכר את דירתו, לקח הלוואות וכבר ייעד את המתנה העתידית לצרכיו – ניתן לראות בכך ראיה ל"שינוי לרעה" ומשוכה משפטית מסוימת בפני זכותנו לבטל את ההתחייבות. משמע – הסתבכנו. 

אפשרות נוספת לחזרה מהתחייבות למתנה היא "התנהגות מחפירה", כך לשון החוק, מצד מקבל המתנה כלפי הנותן או בן משפחתו. חוק המתנה אינו מסביר מהי "התנהגות מחפירה", ומלאכתו של בית המשפט לפרש את המושג באורח שונה בכל מקרה ומקרה, בהתאם לנסיבות. אם, לדוגמה, הבן שהתחייבנו להעניק לו במתנה את דירתנו, פגע בנו פגיעה קשה, עלב בנו או זנח אותנו, הדין עשוי להכיר בזכותנו לחזור מההתחייבות ולבטלה. 

מקרה שלישי שבו הדין מאפשר, לפעמים, לבטל התחייבות למתנה מתאים לנסיבות שבהן חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של נותן ההתחייבות.

מקרה שהתברר לאחרונה בבית המשפט מלמד על האתגרים שגלומים בעסקאות מתנה ובביטולן. פסק הדין עסק בהעברת משק חקלאי על ידי בני זוג מבוגרים לילדיהם.

בני הזוג החליטו להעביר את המשק לאחד הילדים בשנת 2001. לשם כך נערכו תצהירים בדבר העברת הנכס לבן במתנה. לצורך השלמת העסקה נערך גם ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת הבן. אלא שמקץ מספר שנים בני הזוג ערכו צוואה והוראותיה ביחס למשק היו שונות. בצוואה בני הזוג ציוו את המשק לבן אחר. לאחר מכן נפטר האב, ובחלוף כמה שנים גם האם הלכה לעולמה.

הבן הראשון, שהמשק הובטח לו במתנה, לא השלים את רישום העברת הזכויות והן נותרו רשומות על שם ההורים המנוחים עד לשנת 2008. או אז התגלעו מחלוקות בין האחים. הבן השני פנה לצוואה וביקש לקיים את הוראותיה לרבות כך שהמשק יועבר לבעלותו. הבן הראשון התנגד וגם ביקש מבית המשפט לתת תוקף לעסקת המתנה ולתצהירי ההורים, שכאמור נערכו לפני הצוואה.

השופטת אבירה אשקלוני נדרשה אפוא להכריע בהתנגשות שבין תצהירי המתנה לצוואה שנערכה שנים לאחר מכן. לפי הדין העברת נכס מקרקעין, בין במתנה ובין בתמורה, מסתיימת רק עם רישום הזכויות במרשם. במקרה של שני האחים היות שהעברת הבעלות במשק לטובת הראשון לפי תצהירי המתנה של ההורים לא הושלמה באמצעות רישום במרשם הזכויות, מדובר היה, מבחינה משפטית, בהתחייבות למתנה בלבד, ולא במתנה מוגמרת; והתחייבות למתנה ניתנת, כאמור, לביטול בהתאם לעילות שהצגנו לעיל.

הבן השני, ה"יורש", טען כי הוריו ביטלו את ההתחייבות בגלל התנהגותו המחפירה של אחיו, מפני שלא דאג לפרנסתם וזנחם לקראת מותם. לפי גרסת הבן השני, ההורים שינו את רצונם בצוואתם ובחרו לתת את המשק דווקא לו. 

אך בית המשפט לא השתכנע מגישת ה"יורש" והוא קיבל את עמדת הבן הראשון, מקבל המתנה. השופטת לא מצאה כי הילוכו של הבן הראשון עלה כדי "התנהגות מחפירה", כטענת אחיו, והיא גם לא מצאה בצוואה ביטוי לרצון ההורים לחזור בהם מההתחייבות כלפי הבן הראשון.

בית המשפט הגיע למסקנה שלא היה סביר כי ההורים יבטלו את ההתחייבות למתנה כלפי הבן הראשון בדרך כל-כך עקיפה. באין הוראה מפורשת מההורים המנוחים, קבעה, אין מקום להעניק לצוואה משקל משמעותי. 

מעיון בפסק הדין נראה כי המסמך שהכריע את הכף היה ייפוי הכוח הבלתי חוזר שעליו חתמו ההורים בעת עריכת תצהירי המתנה. השופטת אשקלוני הבהירה כי בהתאם לפסיקה במקרים של עסקאות מתנה יש בחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר על-ידי נותן המתנה, כדי להוות ויתור מוחלט על הזכות לחזור בו מההתחייבות. 

אך לדעתנו פסק הדין מעורר סימני שאלה. בית המשפט, כאמור, ייחס לייפוי הכוח משקל רב, ואפשר שהדבר אינו בהכרח מוצדק, כאשר מנגד נראה שבית המשפט לא בחן לעומק את האפשרות של חזרה אמיתית של ההורים המנוחים מההתחייבות במסגרת צוואתם.

תמ"ש (קריית גת) 5402/07 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 9.10.12)