| בן שלום,
הנושא מורכב במעט אך אנסה לתת לך כיוון כללי.
השאלה הנשאלת הינה מה דינה של הגדר, למי היא שייכת ובמה ניתן לחייב את הצד השני.
סעיף 49 לחוק המקרקעין קובע כך:
(א) קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים (להלן - מחוברים שבמיצר), יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.
(ב) מחוברים שבמיצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה - בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם היתה שונה.
השאלה שיש לברר לגבי המקרה שהצגת הינה - מדוע נבנתה הגדר? האם מטעמי בטיחות? האם לשם יופ בלבדי? האם כתוצאה מדרישה של ועדת התכנון לצורך קבלת היתר בניה?
כך למשל, בת"א 1274/04 דמארי נ' אקוע נאלצו התובעים שם, מטעמי בטיחות (סכנת גלישת אדמה), לבנות על חשבונם קיר תומך בגבול שבין המגרש שלהם לבין מגרש שכניהם, ולאחר מכן נאלצו להגיש תביעה נגד השכנים להשבת חלק מההוצאות שהיו כרוכות בכך, וזאת מפני שהשכנים היו בדעה כי הם לא צריכים להשתתף בהוצאות. בית המשפט ראה בקיר אלמנט חיוני בהיות שני המגרשים הצמודים בבחינת "מחוברים שבמיצר" בהתאם לסעיף 49 בחוק. לבסוף נפסק, כי כל צד יממן את עלות הקמתו של הקיר התומך בשיעור של 50%.
יחד עם זאת, חשוב לציין, כי אין בהכרח להסיק מפסק דין זה שבכל מקרה של צורך בקיר תומך או גדר, תחול הוצאת ההקמה שווה בשווה בין הצדדים. יש לבחון כל מקרה לגופו.
מנגד, ישנם מקרים אחרים בהם מלוא העלות תחול על הצד המקים את הגדר, כל עוד הצד השני לא עושה שימוש בקיר התומך.
לעניות דעתי, לאור הפסיקות הקיימות בנושא, גדר הגובלת בין שכנים אשר נועדה להיטיב עם השכנים משני צדי הגדר ושניהם נהנים מאותה גדר הפרדה, שנועדה בפועל לשמש את השכנים משני צידי הגדר, עוד מראשית בנייתה, והגדר ממוקמת בקו מגרש משותף בין שני מגרשים, הבעלות בקיר היא משותפת, ללא קשר מי בפועל הקים את הקיר המפריד. במצב זה השכנים משני צידי הגדר חייבים להשתתף בעלות הוצאות והתיקונים הדרושים לתחזוק הגדר.
במקרה מעין זה, ולאור הוראות סעיף 49(ב) לחוק, נראה כי גם חובת ההשתתפות בהוצאות הקמת הגדר היא, ככלל, "בחלקים שווים". כעקרון, חובה זאת שרירה וקיימת גם כאשר אחד מהבעלים המשותפים של הקיר הקדים ובנה אותו לבדו מחמת תנאי בהיתר הבניה שלו למשל.
בברכה,
זהר ארד, עו"ד
|