|
| שלום רב,
סעיף 15 לפקודת הראיות, מחייב אישור בכתב של גורם מוסמך, לאחר שהזהיר את המצהיר, בתוספת לפקודה הנוסח המחייב אשר מוכר לנו. גורם מוסמך, הוא עורך דין, ראש עיר, שופט, דיין וכיו"ב.
מבחינה אתית:
יפה
החלטתה של וועדת האתיקה הארצית, אשר קבעה אמות מידה זהות, בפן האתי, לאופן שבו
עורך הדין צריך לנהוג במסגרת אימות תצהיר, לאמור:
"בפעולת אימות החתימה מוטלות על עורך הדין החובות הבאות: 1.1 עליו
לזהות את המצהיר שבפניו. 1.2 עליו לוודא שהמצהיר הבין את הכתוב בתצהיר. 1.3 עליו
לקרוא את נוסח האזהרה בפני המצהיר בקול רם ובשפה המובנת לו ולוודא שהבינה" (וועדת האתיקה הארצית, גיליון 20, 2006).
עורך
דין אשר חתם ואימת תצהיר בדואר, עבר אפוא עבירה אתית, כך קבעה וועדת האתיקה
הארצית, כדלקמן:
"המתלונן, יוצג על-ידי הנילון בתביעה שהגיש לטענתו, הנילון שלח אליו בדואר
תצהיר לחתימה והוא חתם עליו שלא בנוכחות עורך דין והחזירו בדואר. כעבור שבוע, קיבל
בחזרה מהנילון את התצהיר חתום ומאושר על-ידי הנילון. התצהיר צורף לתלונה. הנילון
השיב כי מדובר בתצהיר עובדתי אשר נשלח לבית המשפט, תצהיר החוזר מילה במילה על
העובדות שצוינו בכתב התביעה, שעליהן המתלונן עבר אין ספור פעמים ואף תיקן והכניס
הערות. וכי המתלונן חתם על התצהיר ושלח אותו בחזרה ללא הערות. המטרה הייתה לא
לטרטר את המתלונן במצבו הבריאותי הקשה. ההחלטה: להעמיד לדין משמעתי". וועדת האתיקה הארצית, א"ת 08\100 מיום 1.4.09.
כך
גם במקרה אחר, הוחלט להעמיד עורך דין לדין משמעתי, הואיל והוכח במסגרת תלונה,
ותשובה שהוגשה במסגרתה, כי עורך הדין לא אימת את התצהיר, כאשר הלקוח היה מולו,
לאמור:
"המתלונן מציג בתלונתו שני תצהירים עליהם הוא חתום, לכאורה, שהוגשו מטעם נילון
א’ אשר ייצג אותו. נילון ב’, עובד במשרדו של נילון א’, חתום כמי שאישר את שני
התצהירים. המתלונן מצביע על כך ששתי החתימות בתצהירים שונות באופן שאין ספק כי
מדובר בשני אנשים שונים. המתלונן טוען לזיוף החתימות אשר בביצועו נטלו חלק שני הנילונים.
נילון ב’ הודה בתשובתו כי כנראה חל בלבול ובהיסח הדעת הוחתם אביו של המתלונן על
התצהיר השני של בנו, שעה שאין האב נמנה כלל עם המבקשים. נילון ב’ מציין כי ראה את
האב מגיע פעמים רבות למשרד לפגישה עם נילון א’ ולכן סבר שהוא בעל דין ונוגע בדבר,
ומכאן קיבל את הרושם שהוא אמור לחתום על תצהיר. נילון א’ לא השיב לפניית הועדה. ההחלטה: להעמיד לדין את שני הנילונים. מתשובתו של נילון ב’ עולה כי הוא מודה כמעט
במפורש שהוא לא זיהה את החותם על התצהיר בעזרת תעודה מזהה כחוק". וועדת האתיקה הארצית, א"ת 07\330 מיום 12.6.09.
יתר
על כן, חל על עורכי דין איסור על אימות תצהיר באמצעות מצלמת אינטרנט, או בכלל. באשר לאימות תצהיר באמצעות צילום, נקבעו הדברים הבאים:
"בין
המתלונן לבין צד יריב התנהלו הליכי בוררות. במסגרת זו, הנילונה שייצגה את הצד
היריב, אישרה במשרדה בחיפה חתימתם של 3 תצהירים של אנשים שבכלל היו באותה עת
בחו"ל וזאת באמצעות מצלמת אינטרנט במשרדה. הנילונה משיבה כי המצהירים,
המוכרים לה היטב, חתמו על התצהירים ממקום מושבם בארה"ב לאחר תיאום מלא בזמן
אמת בינה לבין בין המצהירים וזאת באמצעות מצלמת אינטרנט ולאחר שכל מצהיר הוזהר
כמצוות הדין. לאורך הליך החתימה, הנילונה והמצהירים ראו ושמעו זה את זה ללא כל
תקלה בתקשורת. במהלך חקירתו הנגדית של מצהיר אחד, עורך דין ממשרד הנילונה אישר
שהתצהירים נחתמו בארה"ב והועברו בפקס לישראל. לפיכך הדברים נעשו בגלוי ולא
בהסתר. יצוין כי אין מחלוקת כי החתימות על-גבי התצהירים הן של המצהירים. ההחלטה:
לגנוז את התלונה עם הערה כדלקמן: החתמת תצהיר בדרך שהוצגה בפנינו היא הטעייה של
בית המשפט. אין לנהוג כך, והמשך התנהגות כזו תוביל להעמדה לדין". וועדת האתיקה הארצית, א"ת 07\288 מיום 14.9.09.
בהצלחה!
בברכה,
 אדם אשכנזי, עו"ד
מנהל פורום אתיקה מקצועית
רחוב האורגים 21, אשדוד
טל': 08-6538011 : Adam@an-law.co.il
|