איך להתייחס להקלות בבחינת הלשכה?

הי רן!

אתחיל בתחושות שלך בקשר עם האפשרות לקבל רישיון...

ראשית, למרות העובדה שבמועדים האחרונים הבחינות נעשות קשות יותר ויותר. עדיין, בכל שנה מוסמכים אלפי עורכי דין חדשים, אם כן, קבלת הרישיון היא משימה קשה אך לא משימה בלתי אפשרית.

ולגופו של עניין:

החל ממועד דצמבר 2017 יצאה לדרך מתכונת חדשה של בחינות. כפי שהציגו יוזמי השינוי, המטרה היתה לייצר בחינות שבודקות נכון יותר את כישורי הנבחנים להיות עורכי דין. אם המתכונת הקודמת דרשה אך ורק יכולות שינון, המתכונת החדשה תבחן יכולות ניתוח וניסוח משפטי.

ואולם, בפועל הבחינה החדשה העמידה רף גבוה מאד בפני הנבחנים ולדעתי היו בה מספר כשלים.

חלק א – הניסוח המשפטי.

בקשר עם החלק של הניסוח המשפטי, מדובר אמנם בשינוי שיש בו בשורה, זה החלק היחיד שבאמת בוחן את היכולת המשפטית של הנבחן, ואולם מדובר בדרישה שגם עורכי דין מנוסים מאד אינם נדרשים לעמוד בה בתנאים בו מתבצע המבחן. הנבחן נדרש תוך פרק זמן של 45 דקות בלבד להכיר את המקרה שבא לפניו, ללמוד את הנושאים המשפטיים הרלוונטיים ולנסח את כתבי הטענות.

מהציונים שניתנים לחלק זה נראה כי הבודקים יוצאים מנקודת הנחה שלנבחן היה זמן רב להכין את כתבי הטענה בנחת ואין התחשבות בלחץ העצום של הזמן בו נתון הנבחן.

כמו-כן, כפי הנראה אין אמת מידה ברורה לציונים אלה, לא אחת נבחן שקיבל ציון מסוים ביקש בדיקה חוזרת וקיבל בבדיקה החוזרת ציון אחר בהפרש גדול מאד (למשל בבדיקה אחת קיבל 6 ובבדיקה השנייה קיבל 12).

בנוסף, עקב החובה לקבל יותר משליש מהנקודות בכל חלק של הבחינה, ארעו מקרים אחדים בהם נבחן קיבל 65 נקודות ולא עבר את הבחינה כי בחלק זה קיבל פחות מ-6 נקודות, כאשר כאמור אמת המידה לבדיקת החלק הזה אינה ברורה כלל ועיקר.

בקשר עם הקושי האחרון, ניתנה כעת הקלה ובוטלה גזירת השליש, מעתה גם מי שקיבל פחות מ-6 בחלק הניסוח יוכל לעבור את הבחינה אם בסך הכל יהיה לו ציון 65 ומעלה.

מדובר בהקלה שאינה משמעותית במיוחד, אם כי מעטים אכן יעברו בעקבותיה את הבחינה.

חלק ב – המשפט הדיוני

בקשר עם החלק של המשפט הדיוני, החלק שבמתכונת הישנה כלל את כל 100 השאלות והיה בעצם כל המבחן, בחלק זה במתכונת החדשה היו לדעתי תקלות רבות.

ראשית, לא היתה התחשבות בכך שמעתה מדובר בנושאים המהווים רק 45% מהבחינה בלבד, כמות החומר בחלק זה לא פחתה אלא להיפך נוספו חוקים ותקנות.

התוצאה היא שלמעשה המעבר למתכונת החדשה הכפיל את כמות החומר הנדרש ללמוד (נוסף החומר של החלק של המשפט המהותי ולא הופחת כלום מהחומר של החלק הדיוני).

לדעתי זהו הקושי האמיתי של המתכונת החדשה, כמויות עצומות של חומר.

היה מקום לקוות, שבעקבות התוספת העצומה של החומר, ובשל כך שהחומר הדיוני מצטמצם ל-45% מהבחינה, ומאחר שהשאלות שנשאלות על החומר הזה פחתו מ-100 ל-45, השאלות הנותרות יתמקדו לכל הפחות בנושאים היותר עיקריים וחשובים, ואולם תקווה זו התבדתה, עדיין נשאלו שאלות רבות מאד בתחום האיזוטריה.

פורסם עתה שתינתן הקלה בקשר עם היקף החומר, אך מן הסתם לא מדובר בהפחתה משמעותית של היקף החומר, ולכן לא מדובר בהקלה משמעותית.

בקשר עם החלק הזה נתנה הקלה נוספת, הוספה של חצי דקה זמן לכל שאלה, לדעתי גם זו לא הקלה שיש בה ממש, מדובר בחלק הבחינה שבודק שינון בלבד, מי שזוכר את התשובה זוכר מיד, ומי שאינו זוכר לא תועיל לו עוד חצי דקה כדי לנחש נכון.

חלק ג – המשפט המהותי

בקשר עם החלק של המשפט המהותי, כאן שוב, לכאורה מטרת התוספת של החלק הזה היתה לבדוק את יכולת הניתוח המשפטי של הנבחן. לכאורה הנבחן מקבל את החומר המשפטי ומראה כיצד הוא מבין אותו.

בפועל, המטרה הזו כמעט שאינה מתקיימת בחלק הזה של הבחינה וזאת משתי סיבות עיקריות.

הסיבה הראשונה היא הזמן המועט שניתן לכל שאלה, יכולת של ניתוח משפטי ניתנת לבחינה בתנאים בהם כל משפטן פועל, כשמטרתו להגיע לתשובה הנכונה, גם אם הדבר יגזול מזמנו הרבה, ואולם כאשר גורם הזמן הופך לגורם העיקרי, כאשר הוא מחויב להגיע לתוצאה בזמן קצר מאד, לרוב הלחץ של הזמן ייתן את השפעתו, וייפגע ביכולת הניתוח שלו.

בנושא זה ניתנה עתה הקלה, תוספת זמן של דקה לכל שאלה. מכל ההקלות שניתנו, זו לדעתי המשמעותית ביותר.

ואולם, יש כשל נוסף בחלק זה של הבחינה, כאמור, המטרה של החלק הזה הוגדרה לבחינת יכולת ניתוח משפטי ולא לבדיקת שינון, ולכן הוחלט שבחלק זה מחולקים לנבחנים החוקים הרלוונטיים.

אם התשובות לשאלות היו מצויות רק בחוקים שלפני הנבחנים, ייתכן שהחלק הזה היה מקיים את מטרתו, הנבחן מקבל שאלה מעיין בחוקים שלפניו ומיישם אותם על פי הניתוח המשפטי שלו.

אך למעשה, בשאלות רבות מאד גם כאשר הנבחן ינתח את החוק נכונה ויענה על פיו, הוא לא יענה את התשובה הנכונה, וזאת משום שהתשובה הנכונה לא מתבססת על החוק שלפני הנבחן כי אם על פסק דין כלשהו, הוועדה הבוחנת הכשירה למעשה שאלות שהתשובות להן מתבססות על בסיס כל פסק דין כלשהו, כלומר על הנבחן להכיר את כל פסקי הדין שנתנו על ידי בתי המשפט, מדובר בדרישה שגם הבכירים שבמשפטנים אינם עומדים בה.
בכך מדובר לדעתי בשאלות שבעצם יש בהן הכשלה של הנבחנים, שכן אם המטרה היא לבחון את יכולת הניתוח של הנבחן, יש לתת בפניו את כל החומר הרלוונטי, אך בכך שניתן בפניו חלק מהחומר, כאשר החלק הנוסף שעליו מתבססת התשובה הנכונה אינו בפני הנבחן, בעצם שולחים אותו לענות תשובה שאינה נכונה.

לסיכום: אי אפשר לנבא, אך כפי הנראה עד שלא יהיה שינוי דרסטי במתכונת הבחינות, המעבר בבחינה יהיה קשה, אך לא בלתי אפשרי. יש דרכים להתמודד גם עם הבחינה במתכונת הנוכחית.

עו"ד יצחק הורביץ