|
| 1. פגיעה בפרטיות היא, בין
היתר, בילוש או התחקות אחרי
אדם, העלולים להטרידו,
או הטרדה אחרת (סעיף
2(1) לחוק הגנת הפרטיות)
וכן צילום אדם כשהוא ברשות
היחיד (סעיף 2(3) לחוק).
נובע מכאן, שצילום
אדם ברשות הרבים לא יהווה פגיעה בפרטיותו,
אלא אם כן הוא נעשה תוך כדי
הטרדתו או תוך כדי בילוש או התחקות העלולים
להטרידו; או בנסיבות שבהן
רשות הרבים תיחשב כרשות היחיד (למשל,
אם המצולם הוא פצוע תאונת
דרכים, ומטפלים בקרן רחוב).
2. האיסור על פגיעה בפרטיות
אינו מוחלט. לפוגע בפרטיות
עשויה לעמוד הגנה מהמפורטות בחוק,
ואז תידחה התביעה נגדו (למשל,
אם הפגיעה נעשתה בתום לב מתוך
חובה מוסרית או חברתית או כדי להגן על
עניין אישי כשר של הפוגע, או
שהיה בה עניין ציבורי המצדיק אותה,
ועוד, כמפורט
בסעיף 18 לחוק).
3. סעיף 24ג לחוק
הנוער (טיפול והשגחה)
שולל חלק מההגנות הנ"ל
ממי שמצלם קטין "בנסיבות
המנויות בסעיף 24(א)(1)"
(משמע: לצורך
פרסום הצילום, אם הפרסום
עלול לגלות פרטים שפרסומם נאסר בסעיף
24(א)(1) לחוק
הנוער (טיפול והשגחה))
"תוך פגיעה בפרטיותו של
הקטין כמשמעותה בסעיף 2(1) לחוק
האמור" (קרי: תוך
כדי הטרדתו או תוך כדי בילוש או התחקות
העלולים להטרידו, כאמור
בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות).
יוצא, שצילום
הקטינים שנזנחו ברכב, אם
נעשה בלי להטרידם ולא כחלק ממעקב אחריהם,
לא ייחשב כלל כפגיעה בפרטיותם,
אך גם אם כן, כפי
שאמרת, מהמצלם לא תישלל אף
אחת מההגנות שעשויות לעמוד לו (אם
ייתבע על פגיעה בפרטיות), שכן
סעיף 24ג הנ"ל
אינו חל על צילום של התרחשות עבירה.
אבל:
4. אף כי הצילום כשלעצמו עשוי
להיות מוגן, פרסום הצילום
נאסר במפורש בסעיף 24(א)(1)
לחוק הנוער (טיפול
והשגחה). סעיף זה אוסר פרסום
כל דבר שעשוי לזהות את הקטין, אם
הפרסום עשוי לגלות (בין
היתר), ש"הקטין
הוא בן משפחתו של אדם שמייחסים לו עבירה
או שחיתות מידות" (פיסקה
ה'), או ש"נעברה
בקטין... עבירה בידי האחראי
עליו...” (פיסקה ו').
ולדעתי, ההגנות
מחוק הגנת הפרטיות אינן חלות על עבירה
לפי חוק הנוער (טיפול
והשגחה). על כן פרסום הצילום
עשוי להיות מוגן רק אם פני הקטינים יוסוו,
כך שלא יתאפשר לזהותם.
5. טענה, שאדם
צילם שלא כדין, רצוי כמובן
שתסתייע בראיה מוחשית, כגון
צילום שבו נראה אותו אדם מצלם, אך
לעתים גם עדות יחידה, ואפילו
עדות יחידה של בעל דין, יכולה
לשכנע את השופט.
|